שער מוסף "השבוע" האחרון, אוגוסט 2012. ספינת הטיטניק בדרך לאבדון, אך אין מרד על הסיפון

ביום ראשון שעבר הודיע עורך מוסף "השבוע" של "הארץ" לאנשיו, בסדרה של שיחות אישיות, כי גליון המוסף שעליו הם עובדים יהיה האחרון. העורך, ספי הנדלר, ציין כי ההחלטה על הסגירה התקבלה במהלך סוף-השבוע. לא היה צורך להאריך בהסברים. לעובדים היה ברור שאין דבר שהנדלר, או עורך "הארץ" אלוף בן, יכולים לעשות כדי לשנות את ההחלטה. המצוקה הכספית של עיתון "הארץ" נהירה לכל מי שעובד בו, כמו גם למי שעוקב אחר מצבו מן החוץ.

בעיני כמה מעובדי "הארץ", ההחלטה לסגור דווקא את המוסף השבועי הרציני וכבד הראש, ששימש במה לסקירות מקיפות של בכירי הכתבים והפרשנים המקצועיים של העיתון, נראתה תמוהה. אך מי שבוחן את המגמה המאפיינת את "הארץ" בשנים האחרונות, ושמתגברת בחודשים האחרונים, יכול להסיק כי ההחלטה הזו כמעט מתבקשת.

שמועות על האפשרות של סגירת מוסף "השבוע" נפוצו במסדרונות "הארץ" זה מכבר, אולם הנדלר התייחס אליהן בביטול. מאז התבשרו העובדים בתחילת החודש על תוכנית פיטורים רחבת היקף שתכלול כ-20% מעובדי המערכת, השמועות על סגירת "השבוע" גברו, ותגובתו של עורך המוסף חדלה להיות נחרצת. כעת קובלים כמה מאנשי המוסף על שלא נמסרה להם הודעה מוקדמת.

הנדלר ויונתן מנדלס, ששימש סגנו בשבועות האחרונים, הודיעו כבר על עזיבתם את "הארץ". שאר חברי צוות העריכה וההפקה המצומצם ייאלצו לקושש עבודה בדסק החדשות או במוספים אחרים. הנדלר אמר להם כי העיתון ישתדל למצוא להם תעסוקה. היו מי שניסו בימים האחרונים להיפגש עם בן ובכירים אחרים בעיתון כדי לנסות למצוא תעסוקה אחרת. ממילא גם מי שיצליח לשמור על משרתו ב"הארץ" אינו יכול להיות בטוח בעתידו. מאז תחילת החודש מרחפת מעל כולם עננת פיטורים.

לך תבין יקים

ביום שני הודיע "הארץ" לקוראיו כי המאמרים והפרשנויות שנכללו ב"השבוע" יתפרסמו מעתה בקונטרס הראשי של גליון יום שישי. התכנסותו של המוסף הפוליטי אל תוך הקונטרס הראשי מסמנת נסיגה למצב שהיה קיים ב"הארץ" בעבר הרחוק. במשך שנים הופיעו בקונטרס הראשי של גליונות יום שישי מאמרים פוליטיים מקיפים וכתבות אקטואליה. בשנות ה-80 של המאה שעברה יצא מתוך גליונות העיתון של יום שישי קונטרס נפרד, חלק ב', שכלל מאמרי דעה, רשימות עומק ואת המדור "תרבות וספרות". בשנת 1998, אחרי כמה שנים שהמדור "תרבות וספרות" ראה אור בקונטרס נפרד מהמוסף השבועי (חלק ד'), הושב המדור הספרותי אל המוסף ואוחד עימו מחדש תחת המותג "גליון יום שישי".

השקת מוסף "הארץ השבוע", יוני 2004

בשנת 2004 שוב בוצע שינוי במערך סוף-השבוע של "הארץ", ולראשונה הופיע המוסף הפוליטי השבועי תחת השם "הארץ השבוע". לפני כשנתיים, כאשר הוחלט על מעבר של "השבוע" לפורמט טבלואיד, ראו בכך עובדי המוסף סיבה לאופטימיות. לא לשווא, כך הסיקו אז, תשקיע המערכת בעיבוד המוסף לפורמט חדש. מאז קשה למצוא מי ששומר על אופטימיות במערכת "הארץ", ובכל זאת ההחלטה לסגור את המוסף הפוליטי השבועי היתה מכה לרבים בעיתון. על אף שהמשבר בשוק הפרסום הישראלי גלוי והמגמות העולמיות ידועות, על אף שכבר שנים מדברים ב"הארץ" על מצוקה כספית, רק עם היוודע ההחלטה על סגירתו של המוסף הפוליטי השבועי התחדדה ההכרה כי תהליך ההתכווצות של העיתון המודפס נכנס להילוך גבוה.

אחרי כל השינויים שעבר "הארץ" בשנים האחרונות – ביטול חלק ב' היומי, השבתו וביטולו מחדש; שינוי פורמט מוסף הספורט, הרחבתו, ואז ביטולו; שינוי פורמט במוסף "גלריה" וב"מוסף הארץ"; ביטול מחלקת התחקירים וחילופי עורכים בכירים בתדירות שלא נראתה בעבר – ביטולו של המוסף הפוליטי והעברת תכניו לקונטרס הראשי, בד בבד עם ההודעה על הפיטורים הנרחבים, נתפסים כנקודת ציון חריגה בתהליך הידרדרותו הכלכלית והמקצועית של העיתון.

בפעם הראשונה, כך נראה, בוצע ב"הארץ" קיצוץ שיגרום נזק מהותי לאיכות המוצר, קיצוץ שלא נעשה אפילו בעיתון "מעריב", למרות הקשיים הפיננסיים החמורים שהוא נאלץ להתמודד איתם בשנים האחרונות. מה גם שהחיסכון למערכת "הארץ" צפוי להיות קטן: מלבד משכורתו של הנדלר ושל כמה חברים בצוות העריכה, ייחסכו הוצאות ייצור וחלק מתקציב ההפקה.

זאת ועוד: קיצוץ "השבוע" עומד בניגוד למגמה המוצהרת ולמדיניות בפועל של העיתון – חיזוק חבילת סוף-השבוע שלו. מחלקת המנויים של "הארץ" מציעה באחרונה לכמה מהמנויים החודשיים לעבור למנוי על גליונות סוף-שבוע בלבד, אולם במקביל פוגעת הנהלת העיתון באותם גליונות ממש.

אם המצב הכלכלי של "הארץ" הגיע לכדי כך שהוחלט לקצץ את המוסף הפוליטי השבועי תמורת חיסכון לא גדול ובניגוד להצהרה על חיזוק גליון סוף-השבוע; אם הוחלט לוותר על המקום שבו בכירי הפרשנים והכותבים יכולים להרחיב על אירועי השבוע ולהעניק לקוראיהם את הערך המוסף שהעיתון מתגאה בו – עיתונאי "הארץ" וקוראיו יכולים להסיק כי מצבו של העיתון אכן בכי רע.

הבהילות שבה הוחלט על ביטול המוסף (נכון לרגע כתיבת שורות אלו עדיין לא ברור כיצד ישולבו תוכני המוסף בקונטרס החדשות, בתחילתו או בסופו, ואם יהיו באחריות מערכת החדשות או באחריותו של עורך חיצוני) רק מחדדת את החרדה בקרב עובדי העיתון. רבים מתחילים לחשוב על אפשרויות תעסוקה מחוצה לו, למקרה שיפוטרו. אך המצב בשוק התקשורת, כידוע, קשה.

בקרב עובדי "הארץ" נחשב "השבוע" לפינה של איכות ומקצוענות. כתבי חדשות שתרמו כתבות למוסף ידעו כי הן יטופלו ביד נאמנה ובתשומת לב, בין היתר משום שצוות המוסף לא סבל ממצוקת הזמן שמאפיינת את דסק החדשות היומי, מצוקה שהלכה וגברה בזמן האחרון כתוצאה משורה של קיצוצים. אם לסמוך על מה שנאמר לעובדי "הארץ" בתקופה האחרונה, הרי שגם הקהל אהב את המוסף. הוא זכה לציונים גבוהים בסקרים שערך העיתון בקרב קוראיו. יש להניח שגם אלוף בן היה רוצה שהמוסף יוסיף לראות אור, שכן עד שמונה לעורך העיתון לפני כשנה, הוא היה מהכותבים הבולטים בו. הנדלר כמובן היה שותף לדעה החיובית על המוסף, ובשיחות האישיות שניהל עם עובדיו טען כי ההחלטה לסוגרו היא בניגוד לדעתו.

עדויות לעמדתו של הנדלר ניתן היה למצוא בגליון המוסף האחרון שראה אור תחת ידו. הנדלר פירסם טור פרידה מהקוראים תחת הכותרת "הפרינט לא מת", ובחשבון הטוויטר הפרטי שלו הוסיף: "הוא רק צריך שיידעו לטפל בו". טורו של הנדלר סיכם את התרשמויותיו מביקור במערכת מגזין אקטואליה איטלקי, מעין מודל חיקוי ל"השבוע" ולכל מגזין אקטואליה ישראלי אחר; מגזין איכות מעוצב לעילא ובעל תוכן מעמיק, שזוכה להצלחה גדולה. "התחושה היא של כוח וחדשנות, ולא של חולשה ושקיעה", כתב הנדלר על בניין המערכת האיטלקי.

"יש מקום לעיתונות עשויה היטב, מעוצבת היטב", ציטט הנדלר מפי עורך המגזין האיטלקי. "כמובן, עם האינטרנט, הכבלים, האייפון והאייפד זה חסר תועלת להדפיס מגזינים רק עם חדשות, שהופכות מיד לישנות. אתה חייב לתת לקוראים שלך יתרון, סיבה לקנות. להתעדכן בחדשות זו לא סיבה מספיק טובה. הסיבה יכולה להיות שיש לעיתון כותבי דעות מהטובים ביותר, מיטב הפרשנים וכן הלאה".

כותרות אחרות שהופיעו במוסף "השבוע" האחרון התכתבו אף הן עם החלטת "הארץ" לסוגרו. כך, לדוגמה, לכתבה מאת עופר אדרת על מילון ליקית מדוברת ניתנה הכותרת "לך תבין יקים".

"הארץ" בעידן הניו-מדיה

אכן, רבים בעיתון מתקשים להבין את החלטתו של המו"ל, עמוס שוקן, לבטל את "השבוע". לאיש אין ספק כי המצב הכלכלי בכי רע וכי שוקן מעוניין בטובתו של המפעל המשפחתי, אך נותרת בעינה התהייה מהי הדרך הנכונה להציל את "הארץ" מכיליון.

בהקשר רחב יותר ניתן להבחין כי ההחלטה לבטל דווקא את מוסף האקטואליה המעמיק ומרחיב הדעת היא למעשה המשך ישיר למגמה שמאפיינת לאחרונה את העיתון והאתר, מגמה שהולכת וצוברת בחודשים האחרונים תאוצה – דחיקת הגרעין הקשה של העיתונות לטובת השטחה ופנייה להמונים. מגמה זו ניכרת ב"מוסף הארץ" המחודש, בעמודי החדשות ובאתר האינטרנט. עיתונאי "הארץ" מתודרכים להתאים את עצמם אליה יותר ויותר.

עורך "הארץ" אלוף בן (צילום: "העין השביעית")

מוסף "השבוע" אמנם לא היה במה שקרצה למפרסמים, אך הוא נחשב לאחד מעוגני הרצינות שנותרו ב"הארץ". מוסף מהסוג שממומן על-ידי מוספים בידוריים בעיתון. מוסף שיכול לכלול בין עמודיו את מדוריהם של תום שגב וגדעון לוי בתקופה שאלה אינם מתאימים עוד ל"מוסף הארץ". מאז שינוי הפורמט של "מוסף הארץ" מצא את עצמו "השבוע" מארח גם כתבות תחקיר ורשימות כבדות משקל. המקום לאלה ב"מוסף הארץ" עודנו קיים, אך הוא מצטמצם והולך.

עדות מובהקת לרתיעתו של "מוסף הארץ" מתכנים כבדי ראש ניתן למצוא באיגרת שהעבירה המחלקה המסחרית של "הארץ" למשרדי רכש מדיה עם השקתו של המוסף החדש. באותם הימים כתב עורך העיתון לעובדיו כי המוסף החדש, יחד עם פורמט הטבלואיד של "גלריה", "יעניקו חוויית קריאה משופרת לקוראים, יקרינו עדכניות ויאפשרו לנו לתת שירות טוב יותר למפרסמים, תוך שמירת המטרות והערכים שהנחו את 'הארץ' מאז ומתמיד". מהאיגרת שהופצה למשרדי הפרסום עלה כי המטרות והערכים שהנחו את "הארץ" עברו עדכון.

"קצב החיים הפך מהיר, אין עודף זמן", נכתב שם. "ואם כבר לקרוא עיתון בסופ"ש, אז תן לי משהו יותר מחייך, שלא צריך בשבילו יום לימודים ארוך, שיהיה לי כיף לקרוא. אז החלטנו. לעשות מוסף שבת חדש. לבצע שינוי דרסטי. להתחשב בהרגלי הצריכה המשתנים ולהמציא מחדש את הגלגל".

"איגרת למפרסמים על המוסף החדש של "הארץ

"בשבילי זה היה ממש שוק לראות את זה", אומר גורם בעיתון על נוסח האיגרת. "הם לא רוצים עיתונות הארד-קור. אף אחד לא אומר את זה בקול רם, אבל זו המשמעות". אמנם ב"מוסף הארץ" עדיין מתפרסמות באופן קבוע כתבות תחקיר ורשימות שאינן בידוריות, אך המינון מוגבל. קוראי העיתון הבחינו שכתבת התחקיר האחרונה של גידי וייץ על אביגדור ליברמן, שכדוגמתה התפרסמו בעבר בהבלטה ב"מוסף הארץ", ראתה אור במוסף "השבוע". כעת, עם סגירת "השבוע", לא ברור מה תהא הבמה הייעודית לכתבות תחקיר, מעבר למכסה המצומצמת שמסוגל להכיל "מוסף הארץ" החדש.

גם עמודי החדשות ידעו ימים יפים יותר. מחלקת התחקירים של "הארץ", שבראשה עמד אבי זילברברג, נהגה לרכז אצלה את הטיפים שהתקבלו במערכת, לקיים ישיבות שבועיות ולחלק את העבודה העיתונאית בין תחקירנים קבועים לבין כתבי החדשות, שאותם הפעילה והדריכה. התוצרת התפרסמה לא רק במוספים, אלא גם בעמודי החדשות של יום שישי. עם עזיבתו של זילברברג המחלקה התפרקה, אם כי גורם ב"הארץ" טוען שרק בוטלו בה "תפקידי עזר" וכי ישיבת התחקירים השבועית עדיין מתקיימת כסדרה, גם אם בפורום שונה מבעבר.

במקביל עברה מערכת החדשות בחודשים האחרונים תהליך של ריכוך תכנים. דוגמה אופיינית לכך ניתן למצוא בידיעות הרבות שמספקת ליטל לוין, מעין "כתבת אגרגציה" המלקטת סיפורים פופולריים ודלי ערך עיתונאי מאתרי אינטרנט מסביב לעולם, סיפורים מהסוג שמופיע במדורי החוץ ההיתוליים במוספי הטבלואידים.

בין הידיעות האחרונות שכתבה לוין ניתן למנות ידיעות על אשה שניסתה לשחזר ציור של ישו בלא הצלחה, על תלמידה שהסתבכה כשאמרה "לעזאזל", על העלות הגבוהה של צמות קלועות, על צילומי אזורים סקסיים של ספורטאים, על המבורגר ב-666 דולר ועל אשה שהולכת ברחוב בחזה חשוף. בעוד שלוין עושה את עבודתה נאמנה, בחירתם של העורכים לפרסם עוד ועוד ידיעות סנסציה אוויליות ראויה לדיון: הם סבורים כי כך ימשכו לאתר קהל חדש, אך נותרת השאלה אם הקהל הזה יתעניין בתכנים האחרים שהעיתון עדיין מציע.

כינוס מיוחד שנערך בסוף החודש שעבר הבהיר לעובדי "הארץ" עד כמה חשוב למערכת להגביר את הפופולריות של העיתון והאתר, גם אם הדבר דורש חצייה של קווים שנחשבו אדומים. "היה נורא. היה טראומטי", אומר גורם ב"הארץ" שנכח בכנס והסכים לדבר עם "העין השביעית" בתנאי ששמו לא יוזכר. "קראו לזה 'העיתונות בעידן הניו-מדיה', אבל עיתונות לא היתה שם, אפילו לא ברמז. לא דובר בעיתונות, דובר בשיווק".

עורך "הארץ" אלוף בן הצהיר בכנס: "אנחנו לא עיתון עם אתר קטן, אלא אתר עם מהדורת פרינט", הצהרה שמיד צוטטה בחשבון הטוויטר של ליאור קודנר, ראש חטיבת הדיגיטל בעיתון. משיחות עם כמה מעובדי "הארץ" שנכחו באירוע עולה שבן הסביר עוד כי יש לתת את הדעת ליתרונות האינטרנט על פני הדפוס וכי הכלי החשוב ביותר שמעניק האינטרנט לעיתונאים הוא היכולת למדוד באופן מדויק את רצון הקוראים. במלים אחרות, היכולת לעמוד על שיעור הרייטינג. מבחינת מערכת חדשות שבאופן מסורתי חתרה להביא בפני קוראיה גם מידע שאינו דווקא פופולרי, מדובר במהפכה.

בן טען בכנס כי בשנה האחרונה נרשמה עלייה כללית במספר הגולשים לאתר "הארץ" והסביר כי אין ערך לעבודה עיתונאית, חשובה ככל שתהיה, אם היא אינה מגיעה לקהל הרחב. אי-אפשר היה שלא להיזכר בדמיון לסוג הטיעונים שהשמיעו עורכי צהובונים, או בדרנים כמו דודו טופז, כאשר עימתו אותם עם סגנונם ההמוני.

אמנם, לפי דברי בן בכנס אין להעלות סתם כך לאתר תמונה של דוגמנית (בן נקב בשמה של בר רפאלי, מי שתמונתה כיכבה בראש עמוד הבית בעת השקת אתר "הארץ" החדש בשנה שעברה) רק משום שהיא תביא רייטינג, אבל יש למצוא את הדרך לכתוב על הנושאים הרגילים ש"הארץ" מסקר באופן שיצליח לעניין יותר אנשים.

לא במקרה קיבל לאחרונה מאמר מאת עמוס הראל על יואב גלנט את הכותרת "האיש שהפסיד בהישרדות", על אף שתוכן המאמר הזכיר את תוכנית הטלוויזיה הפופולרית רק בחטף. ניסוח כותרות קורצות הוא מיומנות מפתח בעיתונות שמתבססת על שיתופים ברשתות חברתיות. עם או בלי קשר לכותרת, הרשימה של הראל היתה לפופולרית באתר ביום פרסומה.

ראש דף הבית של אתר "הארץ" החדש ביום השקתו

"השם בר רפאלי הוזכר כמה פעמים בכנס", אומר עיתונאי מ"הארץ" שנכח בו. "היא שימשה דוגמה לכך שבסופו של דבר הקוראים של 'הארץ' אינם שונים מהקוראים של כל שאר העיתונים. מה שמעניין אותם זה ציצי. במפורש נאמר לנו שנכתוב על בר רפאלי, אבל נכתוב עליה בצורה שבעיתון 'הארץ' יודעים לכתוב". יצוין כי בשיחות סגורות במערכת, המסר בנוגע לצורך בדיווחים על ידוענים וידועניות הודגש אף יותר.

גורם אחר ב"הארץ" שנכח בכנס הגיע למסקנה כי מבחינת בן ויתר העורכים הבכירים, המטרה להגדיל את מספר הכניסות לאתר (ה"טראפיק") הולכת ומקדשת את האמצעים. כדוגמה לכתבה שזכתה באחרונה לפופולריות גדולה באתר ציין בן את הפרסום על מין קבוצתי בחוף בוגרשוב בתל-אביב, אירוע שזכה לסיקור סנסציוני בעיתון ובאתר "הארץ" במשך כמה ימים רצופים. ב"הארץ" הודגש כי עדי ראייה לאירוע טענו שהצעירה שהשתתפה במין הקבוצתי "לא היתה מודעת למתרחש סביבה", ובהמשך דווח בעיתון בהבלטה כי המשטרה פתחה בחקירת האירוע בחשד לאונס. אמנם בסופו של דבר החקירה נסגרה בלא כלום, אך נראה שמבחינת בכירי העיתון העיקר היה מספר הגולשים שהגיעו לאתר.

כדי לשמור על מספר הגולשים הגבוה ולהגדילו נוקטים לאחרונה ב"הארץ" כמה אמצעים, שעל כמה מהם דובר בכנס. הכתבים נדרשים לכתוב ידיעות-המשך צמודות לסיפורים הפופולריים שמפרסמים כלי תקשורת אחרים, גם אם אין להם מידע נוסף. במקביל נדרש מהם להפוך לטאלנטים, כלומר למתג את עצמם, בין היתר על-ידי פתיחת חשבונות ברשתות חברתיות.

יותר מכך, נדרש מהם להפוך למולטי-טאלנטים, כלומר בעודם אוספים מידע הם מתבקשים לפרסם בזמן אמת עדכונים ברשתות החברתיות, לצלם בווידיאו באמצעות מכשיר הטלפון שלהם ולאחר הפרסום להפיץ את הקישורים לכתבותיהם. מכותבי מאמרי הדעות נדרש להשיב לתגובות באתר ומכל היתר לפתח דיון מול גולשים ברשתות החברתיות. בקיצור: עליהם להשקיע זמן ומשאבים לא רק בעבודה העיתונאית, אלא גם בהפצתה.

דפנה מאור, עורכת הכלכלה העולמית ב"דה-מרקר", נשאה בפני הנוכחים בכנס הרצאה מלווה במצגת על הכלים שעומדים לרשותם בתור עיתונאים דיגיטליים. לדוגמה סיפרה מאור כיצד בעת שהותה ביוון לצורך דיווח על המשבר הכלכלי שם, צילמה וערכה סרט קצר שהתלווה לכתבתה. בעקבות כך התרעם הכתב חיים לוינסון ואמר כי לו היה רוצה לערוך וידיאו היה הולך להיות עורך וידיאו. הוא, כך אמר, רוצה להיות עיתונאי.

התשובה שקיבל, הן מעמיתו ברק רביד והן מהעורכים הבכירים ואנשי השיווק שנאמו בכנס, היא שהזמנים משתנים ושעל העיתונאים להתאים את עצמם. כפי שהסביר בהמשך הכנס העיתונאי לשעבר ואיש השיווק בהווה שגיא חמץ – בעידן הזה לא עומדת לעיתונות האפשרות לנתק בין התוכן למחלקה המסחרית, שכן מי שיביא את הטראפיק יביא את הכסף.

"דיברו איתנו כאילו אנחנו סוחרים", טוען גורם ב"הארץ" שנכח בכנס. "דיברו אלינו כאילו עכשיו אנחנו צריכים להיות יותר אנשי שיווק מעיתונאים. זה מוצר, את המוצר הזה צריך למכור. טראפיק היא עכשיו אחת המלים החזקות בעיתון".

קברניטי "הארץ" החליטו להסיט אותו לנתיב הנוכחי בשל אילוצים כלכליים ברורים, אולם ערכה הכלכלי של ההקרבה של ערכים ומסורות מקצועיים מוטל לכל הפחות בספק: כידוע לכל מי שעוקב אחר המשבר בתעשיית העיתונות, הגדלת מספר הגולשים באתרי חדשות עדיין אינה מייצרת די הכנסות כדי להצדיק את קיומם. למרות הדעיכה של המהדורה המודפסת, ההכנסות מהמנויים בדפוס וממודעות המתפרסמות במהדורה זו עדיין גדולות יותר מההכנסות ממודעות מקוונות.

מה עוד ששינוי הכיוון, ומה שעיתונאים וקוראים רואים כאובדן דרך, עלול להביא גם לניכור קהל הקוראים המסורתי של העיתון. נראה שב"הארץ" ממשיכים לסמוך על כך שלקהל הזה אין, למעשה, אלטרנטיבה. הקהל החדש שב"הארץ" מחזרים אחריו יידרש לבחור במוצר שהולך ומאבד את בידולו ממוצרים אחרים על אותו מדף.

אם המו"ל, עמוס שוקן, לא יצליח למצוא משקיע חדש (אולי משקיע אידיאולוגי, שירצה להזרים כספים לעיתון משיקולים לא מסחריים, בדומה לאיל ההימורים שלדון אדלסון), ייאלץ העיתון להסתמך על מודל כלכלי פשוט של הגדלת ההכנסות וקיצוץ בהוצאות. גם בכירי "הארץ" ואנשי השיווק שדיברו בכנס הודו שעדיין לא הגיע הרגע שבו העיתונות הדיגיטלית תצליח להחזיק על כתפיה מערכת כמו זו של "הארץ". הם סימנו באופק את היום שבו ניתן יהיה לגבות תשלום עבור תוכן גם ברשת העברית. נכון לעכשיו, היום הזה עודנו נראה רחוק.

תגובות

אלוף בן מסר בתגובה: "האיכות והמקצוענות של 'הארץ' אינן נמדדות במספר עמודי העיתון ומוספיו, אלא במה שמתפרסם בהם. הטענה בדבר הידרדרות מקצועית בגלל סגירת 'השבוע' מגוחכת כשהיא מועלית לפני שהופיע אפילו גיליון אחד במתכונת החדשה.

"מגוחכת ממנה הטענה בדבר 'ירידה במספר התחקירים', שלא רק שאינה מגובה בעובדות, אלא חוטאת לעניין. תחקירים עיתונאיים נמדדים ברמתם המקצועית ובחשיבותם הציבורית, ולא במספרם. 'הארץ' חותר כל העת להרחיב את מעגל קוראיו, וזה יעד חשוב של הארגון ואתגר לא פשוט בתקופה של שינויים טכנולוגיים, תרבותיים וכלכליים".

ספי הנדלר סירב להשיב לשאלות "העין השביעית" ומסר את התגובה הבאה: "לעמוד בראש מוסף 'השבוע' של הארץ זו זכות גדולה. יחד עם צוות הכותבים והפרשנים הטוב והסמכותי בישראל בהחלט הרגשנו שאנחנו עושים מדי שבוע מגזין חדשות מאתגר, ביקורתי ובלתי מתפשר.

"לעשות את כל זה מאז קיץ 2010 בפורמט חדש יחסית עבור עיתון 'הארץ', טבלואיד, היה אתגר כפול ומכופל. אתגר שהן אני, הן כותבי ולפי התגובות גם לא מעט מהקוראים הנאמנים שלנו האמינו שעמדנו בו בכבוד. מחשיפת 'התיק הישראלי' של ויקיליקס, דרך הסיקור המקיף ביותר בישראל של התמורות בעולם הערבי ועד לעיסוק נרחב בענייני חברה ורווחה, ההישגים היו לא מעטים והסיפוק רב. הנהלת העיתון החליטה שהאיכות העיתונאית הזו תבוא לידי ביטוי החל מן השבוע הבא באריזה חדשה, ואני משוכנע שהדבר ייעשה בצורה הטובה ביותר.

"כשלעצמי ביקשתי להשתחרר מן התפקיד כדי להקדיש את עצמי לאהבתי הנוספת, תולדות אמנות הרנסנס והבארוק, שאותם אני מלמד באוניברסיטת תל-אביב. עורך 'הארץ', אלוף בן, נענה לבקשה הזו, ואני מודה לו על שלוש השנים שבמהלכן עבדנו יחד, הן כאשר היה כותב מוביל של 'השבוע' והן כעת כעורך העיתון".