רעות היא אחד הערכים החשובים ביותר שהחברה הישראלית מעניקה לנו עוד משחר ילדותנו וצה"ל דואג לקעקע אותה בנפשנו. המונח מסמל קשר נפשי עמוק בין שני בני-אדם או קבוצה של אנשים, המחייב אותם לכוחות משותפים וערבות הדדית. אך יש לנו עוד רעות, לא המונח, אלא הנערה. רעות תהיה לרוב בגיל חטיבת הביניים, אף פעם לא בקדמת הבמה, והורמונים של מתבגרים יחוגו סביבה לכל מקום שתלך.

יום אחד רעות תכיר בחור, לפחות כך היא תחשוב, ותגיע לקשר אפופת תמימות. שניהם כעת קיבלו כרטיס כניסה לחברה המבוססת על חיקוי תדמיות שמציעה התרבות שהם צורכים – זו של רעות לקוחה מסרטי רומנטיקה וסצינות אהבה מפוקחות ומצונזרות. תרבות האהבה של אהובה לקוחה מחומרים שגילו דוחף אותו לצפות בהם.

השבוע פורסם כי קבוצת נערים אנסה ילדה בת 13, עוד אחת. שוב מתגלה סיפור על קבוצת נערים המבצעת אקטים מיניים בילדה, שוב אחד הנערים צילם ושוב ערך הרעות מופעל – כולם מגוננים על כולם ומיישרים שורות כנגדה.

הורי הילדים תמיד ייצאו ראשונים למערכה תקשורתית נגד אותה ילדה שפיתתה בשיטתיות את בנם התמים: "המין היה ממקום של ילדים ולא ממקום של אונס", "מדובר בילדים שגם ככה יש להם הצלחה עם בחורות, הם לא ממש צריכים את זה", "היא באה למגרשי כדורגל ופיתתה אותם", "הם נפגשו והיא לקחה אותו לשיחים באזור", "היא סחבה אותו לשירותים של בית-הספר", "הילד שלי בטראומה", "הבחורה. צריך לבדוק אותה", "אנחנו יודעים שהיא לחצה עליו", "הילד שלי לא יודע לנשק ילדה", "זה ילדים", "הילד שלי לא יודע כיצד לשכב עם בחורה".

סניגורי הנערים לא יוכלו לשבת בצד בזמן שההורים צדים מיקרופונים משוטטים, גם הם חייבים לציית לערך הרעות ולספר איך אונסת הילדים הזאת לא פסחה על אף אחד והיא חייבת טיפול. כאשר הם שומעים עורך-דין מתחרה נותן הצהרה תקשורתית, הם מרגישים צורך מקצועי להעלות את רף הזעזוע; לא לשם הפרסום העצמי חלילה, פרסום הוא לא מנת חלקם, אלא לשם התרומה הציבורית החשובה לנושא:

"מבחינת הילדה זה לא בדיוק תלונה", "קדמו למפגש החד-פעמי חודשיים של חיזורים אינטנסיביים מצדה", "בין יחסי מין אסורים ליחסי מין שביצעה המתלוננת ביוזמתה יש הבדל גדול", "היה פה רצון חופשי ופיתוי מצד אותה קטינה", "היוזמה היתה מצדה והוא נענה לחיזורים שלה", "מין שלא יבזה שחקנית פורנו".

הרעות שהורי הילדים והסניגורים מפגינים אלה כלפי אלה מעוררת הערצה. לא הייתי רוצה לחיות בחברה שבה, רחמנא ליצלן, מישהו עלול לחשוב שילדה בת 13 אינה מסוגלת להדוף בליץ תקשורתי. נערות בגילה מודעות היטב למה שהן עושות, והניסיון הפתטי להאשים ילדים תמימים וחסרי ישע שניצודו על-ידי אשה בת 13 הוא פשע לא מוסרי ולא ראוי. מזל שיש עורכי-דין המוכנים להגן, בעזרת פרסום שמם בתקשורת כמובן, על הפגים הקטנים והתמימים הללו.

פרקליטו של אחד הילדים התראיין לתוכנית של יעל דן בגלי-צה"ל. במקרה, כך מסתבר, הוא גם מייצג את אחד החשודים במעשה אונס (לכאורה) אחר, שפורסם בסוף השנה האחרונה. הוא אמר שהוא מסכים שיש דמיון בין שני המקרים – קבוצת נערים, ילדה בודדה. אך עורך-הדין קבע כי "לא יעזור דבר, גם אם יוגש פה עוד כתב אישום אך לא יהיה בדק בית חינוכי, אנחנו נקבל בעוד חודשיים, עוד שלושה, עוד תיק ולאחר מכן עוד תיק ולאחר מכן עוד תיק. אז אני באמת שמח מאוד(!) כי אני מתפרנס מהתיקים האלה, אך כאזרח במדינה אני מאוד מוטרד מהכשל. יש כאן כשל חינוכי".

ואז יעל דן ביקשה ממנו לנתח את הכשל החינוכי. מעורך-דין. שמייצג אנסים (לכאורה) למחייתו. סתם ככה. בגלי-צה"ל. רעות שלנו מתה.

אלירן מלכי הוא יועץ תקשורת