תביעת לשון הרע בסך 2.5 מיליון שקל שהגישה אגודת מגן-דוד-אדום בישראל נגד "ישראל היום" הסתיימה בשבוע שעבר בבית-משפט השלום בתל-אביב–יפו בהסדר גישור בלי שהעיתון נדרש לשלם ולו שקל אחד.
עניינה של התביעה סדרה של כתבות מאת מרדכי גילת, מיכל שבת ועוזי דיין, שהתפרסמו בעיתון "ישראל היום" בתחילת שנת 2010 ועסקו במנכ"ל מד"א אלי בין ובבכירים אחרים בארגון. ב-15 בינואר פורסם במוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום" התחקיר הראשון תחת הכותרת "מד"א זה אני". שבוע לאחר מכן, לאחר שני פרסומי המשך בעמודי החדשות, הופיע חלקו השני של התחקיר, תחת הכותרת "טקסי מד"א". שבוע לאחר מכן פורסם החלק השלישי תחת הכותרת "רק אחרי התלונה ה-19".
הפרסומים היו עמוסי ביקורת אישית על התנהלותם של בין ואחרים במד"א. על בין, לדוגמה, נכתב כי יש בארגון מי שמכנה אותו "רמאי, שרלטן, מגלומן, רודף פרסום", "נהנתן סדרתי" ו"דיקטטור". כמו כן נטען כי הוא "עריץ", "פוגע, משמיץ, מתנכל למקצוענים ולעובדים מסורים שאינם רוקדים לצלילי חלילו. הוא רודף אותם. אין בו חמלה ורחמים".
מנכ"ל מד"א, אלי בין (מימין), תורם דם במהלך תרגיל (צילום: אורי שיפרין, דובר צה"ל)
"מסע הכפשות מכוון, מגמתי ומשולח רסן", כינתה מד"א את רצף הפרסומים הללו בכתב התביעה שהגישה. "במחי קולמוס הפכו הכתבות את מד"א מארגון עתיר הישגים והצלחות, שכל קיומו ותכליתו הצלת חיי אדם וסיוע לזולת, לגוף מושחת ומסואב, המשמש כלי שרת בידי מנכ"ל תאב פרסום ובצע. בכירים בארגון הוצגו כמריונטות (במקרה הטוב) וכמושחתים (במקרה הרע), שתמיכתם נקנתה בנזיד שררה ומנעמים, והצגתם זו החריפה עוד יותר את הפגיעה בשמה הטוב ובתדמיתה הציבורית של מד"א".
באי-כוחו של מד"א, עורכי-הדין יחיאל וינרוט והדס ליס, טענו כי "לא ניתן להפריז בחומרת הדברים", תיארו את רצף הפרסומים כ"לשון הרע יוצאת דופן בהיקפה ובחומרתה" וביקשו מבית-המשפט "לשים סוף למסע ההכפשה המכוון והשיטתי". לטענתם, "מדובר בעיתונאות אלימה, שבכוונת מכוון נמנעה מלהציג את מלוא האמת ומלהתייחס למורכבויות עובדתיות, וזאת בניגוד למחויבויות מינימליות של כל מי שהירידה לחקר האמת חשובה לו".
גילת, שבת ודיין, שיוצגו על-ידי עורכי-הדין רון דרור, אופיר מנצ'ל וקובי קול, טענו כי "שורת הכתבות שפירסמו הנתבעים, אשר כולן מבוססות היטב, היו במטרה להצביע על ליקויים וקשיים בהתנהלות העומדים בראש מד"א [...] כל פרט שפורסם מבוסס על בדיקות, על חומרים, על מסמכים, על הבעת דעה לגיטימית, הכל לפי העניין". בהמשך כתב ההגנה נטען כי "הבאת הדברים לפרסום על-ידי הנתבעים היתה בבחינת 'אור שמש מחטא', ולתובעת כפי שפורט בפרסומים ויפורט בכתב הגנה זה – 'פינות אפלות למכביר'".
כתב הגנה נפרד, מטעם עורך "ישראל היום" עמוס רגב וחברת עיתון "ישראל היום" בע"מ, העלה טענות דומות, באמצעות עורכי-הדין גלעד וינקלר, עיינה נוימן וניר אוגולניק. "הזכות לפרסם מידע מהימן באופן חופשי בכלי התקשורת, לרבות הצגת דעה, היא מנשמת אפו של משטר דמוקרטי", נכתב בכתב ההגנה. "היא אבן יסוד בחופש הביטוי. זכות זו היא מרכיב חיוני בחופש העיתונות. היא הכרחית למימוש זכות הציבור לדעת. אין לפגוע בזכות זו ואין להגביל אותה".
בראיון שהעניק לפני שנה וחצי ל"מעריב", התייחס בין לטענות שעלו בכתבות של "ישראל היום" ואמר: "הכריזו עלי מלחמה, אז עכשיו אני יוצא למלחמת ג'יהאד. אלחם עד טיפת דמי האחרונה ואתמודד עם כל טענה. אני לא מתכוון לוותר לאף אחד או להפסיד בקרב הזה. מי שמאמין לא מפחד, ואני מאמין באמת שלי. כדאי שהמכפישים יידעו, מחכות לי שנים רבות על כיסא המנכ"ל, ואני אפרוש אחרי שאותם עובדים ייצאו לפנסיה".
על אף ההצהרות הדרמטיות והפער הראשוני הגדול בין העמדות, ועל אף שבין עודנו מכהן בתפקיד מנכ"ל מד"א, הודיע בשבוע שעבר המגשר עו"ד עמוס גבריאלי לבית-המשפט כי הצליח להביא את הצדדים לכדי הסדר גישור. בלי שכל צד יודה באי-אלו מטענות משנהו, הוחלט לסלק את כל התביעות והדרישות והטענות של הצדדים ולהצהיר כך:
"בשל החשיבות שמייחסים הצדדים לתפקידה של העיתונות החוקרת, כמו גם שליחותו הציבורית של ארגון מגן-דוד-אדום, על אלפי מתנדביו, וכל הקשור בו, בחרו הצדדים לקיים הליך בדרך של רב-שיח בפני עו"ד עמוס גבריאלי, אשר במסגרתו העלו את טענותיהם ושטחו את גרסותיהם בכל הקשור למחלוקות נשוא תיק זה.
"במסגרת ההליך העלו נציגי מגן-דוד-אדום פרטים החשובים להשלמת התמונה שהוצגה בכתבות נשוא תיק זה, כמו גם תהליכים המבוצעים באופן שוטף לאיתור וטיפול בליקויים וכן טיפול בחלק מהליקויים שפורטו בכתבות. מנגד, שטחו הנתבעים את משנתם העיתונאית, אשר אינה מתפשרת בכל הקשור למינהל תקין וביעור ליקויים הקיימים לשיטתם, והצדדים למדו להבין ואף להכיר כל צד את עמדתו של הצד האחר.
"בשים לב להצהרת התובעת ונציגיה המוסמכים כי השקיפות והמינהל התקין נר לרגליהם, וכי מבוצעים תהליכי הסקת מסקנות עתיים בארגון לשם שיפורו, מצהירים הנתבעים כי אין ולא היה להם כל עניין בכל מי מנציגי התובעת וכי ביקורתם נועדה אך ורק לייצר תהליכי ביקורת ותיקון בארגון חשוב ומשמעותי, הפועל לרווחת הכלל ושהעוסקים במלאכה בו עושים זאת בתחושת שליחות".
השופטת רונית פינצ'וק-אלט קיבלה את ההסדר והעניקה לו תוקף של פסק דין.
38221-07-10