שחיתות
"ישראל היום": "עד הרגע האחרון", "הולילנד. הדרמה מגיעה לשיא: הבוקר הכרעת הדין?". "ידיעות אחרונות": "יום הדין", "משפט הולילנד עשוי להסתיים היום בהכרעה", "המתח מגיע לשיא". "הארץ": "בית-המשפט בתל-אביב יכריע הבוקר בפרשת הולילנד".
כמו כותרות שערי העיתונים אתמול, גם כותרות שערי העיתונים היום אינן נושאות תוכן משל עצמן, אלא רק מודיעות על מגבלות המדיום. שלשום הבטיחו הכותרות הכרעת דין שתינתן אתמול במשפט שחיתות גדול, אולם ההכרעה נדחתה להיום וכותרות אתמול (שהתבררו ככוזבות) נאלצו לחזור על עצמן גם היום, בשינויי נוסח ומעט ענווה בדמות סימני שאלה והסתייגויות.
"אחת מפרשות השחיתות החמורות ביותר שידעה המדינה", כינה סגן נשיא בית-משפט השלום בראשון-לציון אברהם הימן את פרשת הולילנד כשרק החלה את גלגולה המשפטי לפני ארבע שנים – וסימן את שערוריית התכנון והנדל"ן הירושלמית כשיאו של מה שנראה כתהליך ניקוי אורוות השחיתות הציבורית בישראל. אחרי ששרון נפטר מהעולם בלי שיתבררו הררי החשדות נגדו, ותוך כדי שאולמרט מכהן כראש ממשלה "לא פופולרי", החל סוגר תיק "האי היווני", היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, יחד עם מבקר מדינה גאה, עיקש ורודף פרסום, להפוך אבנים על גבם במקום על בטנם.
גלגלי הצדק נתקלו בלא מעט מעקשים; נורמות פסולות, דעת קהל עוינת ותקשורת נגועה בחלקה בשחיתות קשה לא פחות משל מושאי סיקורה. בכל זאת נעו הגלגלים. רבים חמקו בין הסדקים, ובכל זאת הצליחו להיתפס ולהיות מושלכים לכלא שר אוצר גנב (הירשזון), נשיא אנס (קצב) ועוד עברייני שררה שכמה מהם צמחו באותו בית-גידול של אהוד אולמרט, גדול החמקנים. היום הגיע משפט הולילנד לשיאו ברעם בהיר וברור: ראש הממשלה לשעבר, מנסיכי הליכוד וממלכי קדימה, הורשע בקבלת שוחד וגולגל בזפת בהכרעת הדין של השופט דוד רוזן. יחד איתו הורשעו בין היתר ראש לשכתו שולה זקן וראש העיר ירושלים לשעבר אורי לופוליאנסקי.
"הקליקה הזאת פורקה, אחרות עדיין פועלות במחשכים", נכתב בכותרת טור פרשנות של גידי וייץ, המתפרסם היום בעמ' 4 של "הארץ", העיתון הישראלי היחיד שהציג בשנים האחרונות עמדה ברורה ומאמץ עיתונאי מתמשך למלחמה בשחיתות הציבורית.
בושה
וייץ מזכיר ברשימתו את אחד המורשעים, איש העסקים אביגדור קלנר: "לצדו של דנקנר יישב על ספסל הנאשמים ידיד טוב, אביגדור קלנר, בעבר יו"ר הזכיינית רשת ושותף בחברות שעסקו במיזמי נדל"ן ותקשורת בארץ ובעולם. בחתונת בתו של קלנר, שנערכה לפני כמה שנים, השתתפו שני המועמדים לתפקיד נשיא המדינה: בנימין בן-אליעזר וסילבן שלום, שחגגו לצד שאול מופז, מאיר שטרית, לימור לבנת ונוני מוזס. בעבר היה קשה מאוד לפרסם ב'ידיעות אחרונות' כתבת תחקיר על קלנר, שנמנה על העופות המוגנים של העיתון של המדינה". וייץ, כזכור, היה בעבר מכוכבי מוסף הדגל של "ידיעות", "7 ימים", בימים שעוד היו איים של עיתונות חופשית ברחוב מוזס.
כפי שכבר נכתב כאן בימים ובשבועות האחרונים, ההסתבכות הסופית של אהוד אולמרט בקורי השחיתות שלו עצמו לוותה במקביל בהתרת הקורים שנקשרו בינו לבין "ידיעות אחרונות", שהסיר את שבכת המגן שעטה על ראש הממשלה לשעבר והחל לסקר אותו כאחד האדם. תהליך דומה עבר על גבי אשכנזי, שככל שהסתבכותו בחקירה בפרשת הרפז הרחיקה אותו מחלומו להתמודד בראשות מפלגה חדשה – כך נעלמו הכפפות בסיקורו על-ידי "ידיעות אחרונות".
"למה היא נחשבת לפרשת השוחד הגדולה במדינה?", נכתב בטור שאלות ותשובות של יורם ירקוני, בעמ' 8, שגם כל אלה שקדמו לו מוקדשים לסיקור הפרשה. "בראש ובראשונה בשל מעמדם הבכיר של הנאשמים. לראשונה בתולדות המדינה הועמד לדין ראש ממשלה לשעבר – אהוד אולמרט – באשמת קבלת שוחד".
"אחרי שהמשטר הסובייטי אילץ את שוסטקוביץ' להתנצל על המודרניזם שלו, כתב המלחין את 'ראיוק', קנטטה סאטירית הלועגת להנהגה", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של חגי חיטרון ב"גלריה" של "הארץ", לקראת ביצועו של הקונצרט בפסטיבל תל-אביבי. כיתוב התמונה המלווה את הכתבה קורא: "האומץ שהפגין שוסטקוביץ' תלוי בשאלה מתי נכתבה היצירה".
תמצית הכרעת הדין
השלום
"על סף פיצוץ השיחות, בנט לוחץ לסכל שחרור אסירים", נכתב בכותרת מרכזית על שער "הארץ". "על רקע 'משבר האסירים', סוכנות איי.פי מדווחת כי מזכיר המדינה האמריקאי עשוי לנחות באזור עוד היום", נכתב בכותרת משנה על שער "ישראל היום" ("קרי שוקל להגיע שוב כדי למנוע את קריסת המו"מ"). "דילמת האסירים" היא הכותרת על שער "ידיעות אחרונות". "מסתמן: ישראל תשחרר 104 אסירים כדי למנוע פיצוץ השיחות. ובינתיים נתניהו מתלבט: האם לשחרר עוד מאות בפעימה הבאה או להקפיא בנייה", נכתב בכותרת המשנה.
"לא תהיה עסקה בלי תמורה – או שזה ייסגר או שזה יתפוצץ" הוא הציטוט של נתניהו המופיע על שער "ישראל היום". אותו ציטוט מופיע גם בכותרת על שער "מקור ראשון", העובר בימים אלו לבעלותו של שלדון אדלסון. סופרו המדיני של "המודיע" קובע בכותרתו הראשית כי "שרי הממשלה קיבלו הבטחה שלא תהיה עסקה לשחרור מחבלים פלשתינים בלי שהתמורה שתקבל ישראל תהיה ברורה".
הציטוט מופיע גם בתוככי הידיעה הראשית של "הארץ" (ברק רביד וג'קי חורי), המציינים כי "למרות הפסימיות בירושלים לגבי התשובה הפלסטינית להצעה להארכת השיחות, ראש הממשלה בנימין נתניהו החל להכין את שרי מפלגתו לאפשרות שיהיה עליהם לאשר שורה של מחוות נוספות כלפי הפלסטינים, כולל שחרור של מאות אסירים נוספים".
ראש הממשלה בנימין נתניהו מצטלם עם משתתף בסדנת "מסע" בכנסת, לפני ישיבת הקבינט, 30.3.14 (צילום: דני מרון)
רביד וחורי מציינים כי שחרור אסירים עלול להיות הקש שישבור את גב הקואליציה, אחרי שמפלגת הבית-היהודי הצהירה כי לא תהיה מוכנה לאשר שחרור כזה, וכך גם כמה מחברי מפלגת השלטון הליכוד-ישראל-ביתנו. ב"ידיעות אחרונות" לא מחמיצים את הניואנס. גבי ואהוד מחוץ למשחק, אבל ברחוב מוזס כבר מחממים את השחקן החדש: "לעצור את השחרור", נכתב בכותרת מאמר של יובל דיסקין, הנפרש על פני עמוד שלם וזוכה להפניה בולטת בשער. "ראש השב"כ לשעבר קורא לדחות את הפעימה הרביעית – ולהציע במקומה הקפאה של הבנייה", נכתב בכותרת המשנה. זהו המאמר השני של דיסקין בטווח של כמה ימים הזוכה לעמוד שלם ב"ידיעות אחרונות".
בריאות
"'הקפאת ההליכים הורגת את הדסה': עובדים נוטשים, ניתוחים מבוטלים והגירעון תופח", נכתב בסקירה של רוני לינדר-גנץ בכפולה הפותחת של "דה-מרקר". "הדסה נמצאת בנקודה קריטית, ואם לא יחול שינוי מפתיע בקרוב, היא הולכת לפירוק – כך עולה מעדכון שהגישו בסוף-השבוע שעבר הנאמנים בהקפאת ההליכים של הדסה", כותבת לינדר-גנץ.
יוקר המחיה
"שבועיים לפני החג: מחיר העגבניות מזנק", נכתב בכותרת על שער "ישראל היום". כותרת המשנה היא "אדומות מבושה? המחיר הסיטונאי לק"ג עלה ב-80% ל-9.80 ש'". "איך זינק מחיר העגבנייה ל-10 שקלים לקילו", נכתב ברצועה צרה בתחתית שער "ידיעות אחרונות". "נזקי מזג האוויר או תרגיל צרכני לחג? כך או כך הלקוחות משלמים" היא כותרת הגג הלא החלטית בידיעה עצמה, בעמ' 12. על הידיעה חתומים מתי סיבר וראובן וייס, המדווחים מ"בין הדוכנים". אולי אם היו נשארים במערכת היו מוצאים תשובה לשאלה הלא פתורה שהציגו העורכים.
"עליות המחירים סידרו ליצרני המזון את 2013", נכתב בכותרת כתבה של נורית קדוש ב"כלכליסט". "בדיקת התוצאות של יצרניות המזון מראה כי בשלוש השנים האחרונות הרווח התפעולי עלה, למרות הטענות על התייקרויות התשומות. מנגד, ברשתות השיווק נרשמה שחיקה בשל התחרות מצד הרשתות הפרטיות. והצרכן? הוא קנה פחות ושילם יותר".
כותרות כלכליות
"וודסייד דורשת לקבע את מיסוי הגז, האוצר מסרב", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט", לצד הלוגו "בלעדי". כותרת המשנה מציגה נארטיב שונה מזה ששלט אתמול בלפחות כמה מדיווחי הכלכלונים – וכזה שמיטיב עם תדמיתה של החברה הזרה: "חברת האנרגיה האוסטרלית חוששת שממשלת ישראל תשנה את תנאי המס שיוטלו עליה עם רכישת 25% ממאגר הגז לווייתן, ודורשת חסינות משינויים עתידיים. סירובה של רשות המסים להסכים לדרישה פוצץ את חתימת העסקה בשבוע שעבר. המו"מ להשלמת העסקה צפוי להתחדש בשבועות הקרובים" (ליאור גוטמן).
ב"דה-מרקר" דבק אבי בר-אלי במסר שונה, ולפיו וודסייד אינה מנסה לשמור על השקעתה מפני גחמות המדינה, אלא מנסה לסחוט אותה. "לפי הערכות, וודסייד דרשה מרשות המסים לאשר לה פחת מואץ של כ-10% על השקעתה בפרויקט, בהתאם להטבה שאושרה לחברות הקודחות תחת חוק מיסוי רווחי נפט החדש (חוק ששינסקי). זאת, אף שוודסייד לא נטלה עד כה חלק בפעילות הקידוחים [...] ולא נשאה כלל בסיכון שאותו נועדה ההטבה 'לכסות'". בנוגע למיסוי כותב בר-אלי כי הוא דווקא לא יהיה תנאי בל יעבור של החברה האוסטרלית.
"דה-מרקר" ו"ממון" עוסקים בכותרותיהם הראשיות בפערי שכר. "עקפו את הבנקאים: 25 בכירים בחברות הביטוח קיבלו שכר בסך 131 מיליון שקל בשנה", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "חמש חברות הביטוח הגדולות נהנו מהעליות בשוק ההון ומהרווחיות הגבוהה בתחום ביטוח הבריאות ורשמו רווח נקי מצטבר בסך 3.1 מיליארד שקל ב-2013. חמשת הבכירים בכל אחת מהחברות השתכרו 20–34 מיליון שקל בשנה החולפת" (אסא ששון).
"שווה להיות פנסיונר של בנק ישראל" היא הכותרת הראשית של "ממון", לצד תצלום של הנגידה פלוג. "ולפעמים החגיגה נמשכת", נכתב בכותרת המשנה, משום מה, "התשלום לגמלאי הבנק כמעט הוכפל בשנה שעברה והגיע ל-676 מיליון שקל. הסיבה: הסכם בין הוועד להנהלה. בנק ישראל: זה תשלום רטרואקטיבי" (גד ליאור). "הוצאות הפנסיה של בנק ישראל זינקו פי שניים; החוב המצטבר בשיא", נכתב בכותרת ידיעה של מוטי בסוק ב"דה-מרקר".
הכותרת הראשית של "גלובס" מדווחת כי צפויה הכרעה במשפט הולילנד.
אי.די.בי
מודח אחר של "ידיעות אחרונות" זוכה גם הוא לכותרת, על שער המוסף הכלכלי "ממון". "עלילות אי.די.בי", נכתב בסטמפה המודפסת על גבי שתי הפניות בשער המוסף. הראשונה מפנה לידיעה על סכסוך בין נוחי דנקנר לבין שותפיו באחת החברות הפרטיות שלו, גנדן, העמוסה בחובות עתק. השנייה מפנה לידיעה על אודות מי שלקח מדנקנר את השליטה בתאגיד אי.די.בי: "השב"כ נתן אישור לבן-משה. איש העסקים יוכל להחזיק בסלקום. המשמעות: נסללה הדרך להעברת השליטה באי.די.בי לקבוצת אקסטרה-אלשטיין".
ענייני תקשורת
"'ישראל היום' מחזק את האחיזה בתקשורת: אושרה רכישת 'מקור ראשון' ו-nrg", נכתב בכותרת ידיעה של נתי טוקר ב"דה-מרקר". "'ישראל היום' יעסיק 95% מעובדי 'מקור ראשון' למשך 12 חודשים. בית-המשפט סירב להחליט לגבי המשך פעילות 'מעריב' תחת המו"ל בן-צבי".
עמ' 13 של "ישראל היום" מוקדש למתקפה בסגנון "ישראל היום" על השר בנט והמו"ל מוזס, על רקע אמירה של בנט אתמול כי "ישראל היום" הוא "פראבדה". מהו סגנון "ישראל היום"? סגנונם של המצליפים הקבועים שלו, גונן גינת, דרור אידר, חיים שיין ועמוס רגב: גוזמה, גסות, היתממות וצביעות. גינת, שבקונסטלציה אחרת היה יכול לשרת את בנט בעיתון מקביל ל"ישראל היום", משווה אותו היום לארדואן ולרודן הצפון-קוריאני. לא פחות. הוגה הדעות האחר של העיתון, חיים שיין, מוצא גידוף חריף עוד יותר: בנט הוא בכלל שמאלני – "יש חיבור מובהק בין אנשי שלום-עכשיו לאמירותיו הנחרצות של נפתלי בנט". אולי מחר יסביר דרור אידר מדוע בנט הוא למעשה שילוב בין היטלר לג'ק המרטש.
שיא העליבות הוא כמובן בעבודה העיתונאית הנלווית לפובליציסטיקה המבעבעת: ארבעה גזירי עיתון של כתבות על בנט ב"ידיעות אחרונות" ("בנט מככב ב'ידיעות'"), הנשענים על מעקב שנערך בטור ביקורת התקשורת של אביב הורביץ ב"מקו" ובסקירות העיתונות כאן באתר "העין השביעית".
"להערכתי, אין ספק שהעיתון 'ידיעות אחרונות' ימשיך לתת עידוד ותמיכה לנפתלי בנט ולאיילת שקד כל עוד הם ישתפו פעולה עם העיתון במאבק נגד נתניהו ויתמכו בציניות מופגנת בסגירת העיתון 'ישראל היום'. חשוב שתומכי בנט ושקד יזכרו כי ברגעי המאבק האמיתיים על שלמות הארץ, שבוודאי עוד יגיעו, אין ודאות כי העיתון 'ידיעות אחרונות' יהיה לצדם. לאחר שהעיתון ישתמש בהם, הוא יעביר אותם לסל המחזור של ההיסטוריה", מסכם שיין את טורו, בעוד טיוח אופייני: תומכי ארץ ישראל השלמה יודעים היטב כי "ישראל היום" עומד לצדו של נתניהו, ולא לצדו של שום רעיון או אידיאולוגיה.
"ארדן ולנדס בחרו בדרך הלא נכונה", נכתב בכותרת מאמר של ח"כ נחמן שי ב"דה-מרקר". "רשות השידור היא מקום חולה, עמוס בעיות, הוצאותיו גבוהות, תוצרתו נמוכה ומעמדו הציבורי מעורער. עכשיו מנסים שר התקשורת גלעד ארדן, רם לנדס והוועדה הציבורית בראשותו להצילו. אנשים אלה הם בעלי רצון טוב ואין חולק על מיומנותיהם הפוליטיות והמקצועיות. יש להעריך את נכונותם להתמודד עם הפצע המדמם הזה ואף לכבד את אומץ לבם. מנקודה זו ואילך, ברור לי כי הם בחרו בדרך הלא נכונה וכי דינה של היוזמה להיגנז, כמו שנדחו קודמותיה", כותב שי, לשעבר יו"ר רשות השידור.
"חדשות טובות לערוץ 10: איש העסקים שלמה רודב שוקל להשקיע בערוץ", נכתב בהפניה על שער "ממון". רז שכניק מתאר את התעניינותו של איש העסקים ("רודב מחזיק עם שותפו רוני גת בחברת קירור ואספקה ששולטת בין השאר בחברת המשקאות יפאורה-תבורי ותפוגן") בערוץ החבוט כ"גלגל הצלה".
"בזק רוצה למזג את 'וואלה' ו-yes: העמידה למכירה את יד-2 – הנכס העיקרי של 'וואלה'", נכתב בכותרת ידיעה של אמיר טייג ב"דה-מרקר". "לאחר שקיבלו אישור למזג את yes, בבזק כבר מתכננים את הצעד הבא: ריכוז פעילות התוכן של הקבוצה ב-yes. כחלק מהמהלך שוקלים בבזק למכור את אתר הלוחות יד-2 ביותר מ-300 מיליון שקל".
"הושחתה תערוכה של 'אקטיב-סטילס' המוצגת בבית-הספר שנקר", מדווחת דפנה ארד ב"גלריה". "צילומים של הקולקטיב המתעד מאבקים פוליטיים וחברתיים, שהוצגו בבית-הספר לעיצוב, הושלכו לפח וזוהמו".
מוסף "טיולים" של המחלקה המסחרית של "הארץ" מחזיק 24 עמודים (כולל כריכה). המוסף השבועי "מסלול" של "ידיעות אחרונות" מכיל רק 12.