חדשות ערוץ 2, יום רביעי האחרון. 19.5 דקות לתוך המהדורה התחיל האייטם הראשון – והיחיד – שעשויות להיות לו השלכות ממשיות וקרובות על חיי הצופים. הוא עסק בהחלטות הצפויות של ועדת גרמן בנוגע למה שמכונה "תיירות מרפא". 58 שניות לאחר מכן האייטם הזה הסתיים. זהו. אפילו לא דקה. למה?

הסיבה אינה יכולה להיות העובדה שהידיעה התקבלה רק ברגע האחרון. הוועדה עושה את עבודתה כבר חודשים, והדיון בהמלצות מתקיים בתקשורת כבר שבועות. גם הסבר שלפיו מדובר בנושא מורכב לא יתקבל: אין צורך בכתבת מגזין ארוכה כדי לבאר את הסוגיה לקוראים; די בפרשנות באולפן. "תיירות מרפא" באה "על חשבון החולים הישראלים" באותו המובן שבו הייצוא של מזגני אלקטרה מישראל בא על חשבון הישראלים שחם להם. כלומר, מדובר בייצוא של שירותי רפואה. זה לא אומר שאין שום בסיס לחשש. בכלל לא. אבל זה כן אומר שיש מסגרת סטנדרטית ומובנת היטב שיכולה לשמש לפחות בסיס לשיחה על הנושא.

המשפט הכמעט אחרון באייטם הקצרצר, שעסק בכך שוועדת גרמן תמליץ שרק מי שיקבל רישיון ממשרד הבריאות ו/או התיירות יוכל להיות "סוכן תיירות מרפא", בוודאי היה יכול להיוות בסיס לשיחה באולפן, והוא שווה ציטוט במלואו: "ההמלצה האחרונה [רישוי לסוכני תיירות מרפא] זו המלצה שתומכים בה גם באיגוד חברות תיירות רפואית לישראל, כי המצב שבו כיום כל אחד יכול להיות סוכן תיירות מרפא הוא מצב בלתי נסבל". בלתי נסבל, אני אומר לכם.

אבל רגע, מה עושים, בעצם, סוכני תיירות המרפא? 58 שניות, לך תדע. רגולציה ממשלתית היא חיונית במקרים מסוימים, אבל כשכתב חמור סבר מסביר שלא יעלה על הדעת שכל אחד יוכל... לא לגמרי ברור מה בדיוק, אבל לא יעלה על הדעת שכך יהיה – זו בדיוק הקריקטורה של רגולציה מיותרת שמשמשת בעיקר למניעת תחרות, ולא להגנה אמיתית על הצרכן. ולא תאמינו – הסוכנים הנמצאים כיום בתחום תומכים בה!

יכול להיות כמובן שהמקרה של סוכני תיירות המרפא הוא דווקא דוגמה מצוינת לנחיצותה של רגולציה. אולי. אני לא באמת מתמצא בנושא, גם לא אחרי שצפיתי בדיווח בחדשות ערוץ 2. אולי יש מקום לחשש. אולי כתוצאה מהמצב (הבלתי נסבל) הנוכחי אירעו תקלות בעבר. אולי רישיון ממשלתי היה מונע את התקלות האלו. אין לי, הצופה, שום מושג. אבל זו בדיוק הנקודה – אלה הם סוג הדברים שפרשן באולפן יכול היה להסביר. לא צריך ראיון עם השרה ולא כתבת תחקיר מעמיקה. שיחה עניינית קצרה עם פרשן המצוי בפרטים היתה מספיקה.

את הזמן המצומצם שהעניקו בחדשות ערוץ 2 לוועדה המתיימרת לשנות את מערכת הרפואה אי-אפשר גם להסביר בכך שמדובר בנושא שולי. כאמור – זה היה אולי הנושא היחיד בכל המהדורה שהיתה לו השפעה ישירה על חיי הצופים. עורכי המהדורה גילו חוסר עניין, לא חוסר יכולת, בכמות ובאיכות תשומת הלב שבחרו להקדיש להמלצה המסתמנת של הוועדה. חוסר העניין הזה אומר משהו על הגבול המיטשטש בין חדשות לבידור.

אולי ההסבר טמון בהיבט נוסף שאיפיין את הדיווח הזה בניגוד לדיווחים האחרים במהדורה: הוא היה היחיד שלא עסק בסיפור על אדם מסוים, או לפחות על קבוצת אנשים ספציפית. לא שולה זקן, לא סילבן שלום, לא מצילי תל-אביב ולא מפתחים של משקפי מציאות מדומה. גיבורות הסיפור הן תקנות רגולטוריות. ככזה, הוא סיפור פחות סיפורי. אין פה סקופ מחדר החקירות, לא צילומי צלליות או מעשה איום שעשה אדם מסוים לאדם אחר. הוא חדשותי, ובגלל זה הוקדשו לו 58 שניות מלאות. אבל מה כבר יש לדבר עליו?

* * *

המאמר מתפרסם כחלק מפרויקט "סריקת מערכות", שבמסגרתו נעמיד בכל פעם מתחת לזכוכית המגדלת של כותבינו תוצר עיתונאי יחיד – גיליון, מהדורה, תוכנית – של מערכת תקשורת מרכזית, במטרה לנסות לפצח את המנגנונים הפנימיים המניעים אותה. והפעם: המהדורה המרכזית של חדשות ערוץ 2 מיום רביעי, 26.3.14.

♦ לעמוד הפרויקט: סריקת מערכות – חדשות ערוץ 2

♦ לעמוד הפרויקט הקודם: סריקת מערכות – "ידיעות אחרונות"