בית"ר ירושלים הפסידה בקריית-שמונה, הודחה מהגביע ובעצם איבדה עניין בעונה הנוכחית. האכזבה גדולה, האוהדים שוב על הגדרות, ולרגל המאורע המסעיר התבקש כתבנו מוטי פשכצקי להכין למחרת פולו-אפ שיעשה סדר בדרמה.
הכתב החרוץ של ערוץ הספורט לא איכזב, והפיק בזריזות כתבה שנורתה מהמותן ומהבטן. "בית"ר מתכננת מהפכה בסגל, גם מעמדו של רוני לוי מעורער", בישרה הכותרת הראשית ביום חמישי (27.3.14). בכותרת המשנה הובטח לקוראים: "בית"ר י-ם גרסת 2014–2015, הפרטים בפנים". צללנו לעומק הכתבה באתר הערוץ. על בית"ר של העונה הבאה למדנו אפס. על הסגנון, הכותב והאתר המפרסם קיבלנו שפע של תובנות.
"במועדון המפואר, בית"ר ירושלים שמו, ירצו כנראה למחוק מהרישומים את עונת 2013/14". פתיחה מבטיחה. תכף ניחשף לחור שחור בביוגרפיה של הקבוצה הפופולרית, או כלשון הקלישאה, "מועדון מפואר". היא גם מרמזת על אג'נדה: אמנם מדובר בעונה ש"ירצו למחוק מהרישומים" (היכן מתנהלים אותם "רישומים"? שמא בעמודי האתר? קצת קשה למחוק שם, לא?), אבל המועדון עדיין יישאר מפואר; שמו לא נדרס. על הדרך קיבלנו, באבחת מטפורה אחת, שורה תחתונה באשר לאווירה השוררת בקבוצה: בושה עמוקה. "כנראה". שימו לב למלה הזאת. היא עתידה להיות מלת מפתח, גם אם לא תוזכר במפורש. השימוש במלים "בית"ר ירושלים שמו" שייך לז'אנר פומפוזי, כאילו מדובר בסיפור אגדה ולא בידיעה חדשותית.
"הקבוצה זכתה לליווי צמוד עד לצומת גולני מחשש שהאוהדים יפרו את הסדר, האווירה בתוך אוטובוס היתה קשה והשחקנים סיפרו על דממה מוחלטת והלם". מילא העילגות, הביטויים הריקים מתוכן ("אווירה קשה"), הדרמה המועצמת. התרגלנו. נדבר בעובדות: הכתב מספר על ליווי צמוד לקבוצה עד לצומת גולני. הקורא הממוצע אמור להגיע לבד למסקנה שכוונת המשורר היא לליווי משטרתי, הכותב לא טורח בפרטים. אלא שלא זה היה הסיפור הגדול. באמצעי התקשורת פורסם באותו בוקר כי מארב של אוהדים גרם לאוטובוס לרדת לשוליים. פשכצקי עצמו פירסם בהמשך היום תצלומים בלעדיים מהאירוע. מדוע בחר להמיר את העובדות הידועות לו ב"מחשש"? וחוץ מזה, ליווי עד צומת גולני? מיד אחרי המשחק, ערב קודם, כתב פשכצקי שהליווי המשטרתי נמשך עד ירושלים. מה השתנה? ההוויה או התודעה? לפשכצקי פתרונים.
"המסקנה המיידית היא ששחקנים ישלמו את המחיר ולא ימשיכו במועדון". כאן לוחץ פשכצקי על הכפתורים הדהויים משימוש במוחם של קוראיו: להפסדים יש משמעות אחת, "מיידית": הם תמיד דורשים דם. מי הגיע למסקנה הזו? האם הבעלים הוא זה שהחליט, האם האוהדים שדורשים עריפת ראשים או העיתונאי שנסחף לאווירת ההתלהמות?
"הזרים ישוחררו, למעט ג'ונתן וילה, שייעשה ניסיון להשאירו, כשגם דושאן מאטוביץ' שחתום לעונה נוספת יישאר". "הזרים ישוחררו", מבטיח פשכצקי, ובה בעת מספר ששניים יישארו בכל זאת. שניים מבין כמה? מה שמותיהם של אלה שישוחררו? ואם בקבוצה משחקים חמישה זרים, שלושה ישוחררו ושניים יישארו – זה לא נשמע כמו תג מחיר.
"שי חדד וניסו קפילוטו מסיימים חוזים ובבית"ר יציעו להם חוזים חדשים". חדד וקפילוטו הם לא חלק מהקבוצה המאכזבת שסיימה את העונה בטרם עת? מדוע יוצעו דווקא להם חוזים חדשים? הקורא ממשיך למעוד בדרך החתחתים של הידיעה הזו.
מוטי פשכצקי בערוץ הספורט (צילום מסך)
"'צריך לעשות חריש עמוק. אף אחד לא חסין', אמרו בבית"ר". אם הטרקטור "אמרו בבית"ר" בדרך לבצע חריש עמוק ואף אחד לא חסין, איך זה שעד עכשיו מבין שבעה שחקנים לפחות ארבעה ימשיכו? אבל רגע, הידיעה עוד לא הסתיימה.
"בבית"ר ינסו למצוא קבוצה לאריאל הרוש, המחזיק בחוזה לעוד עונה, אלא אם כן יסכים להאריך חוזה, אך בבית"ר לא בונים על זה". מידע ממוחזר. האפשרות שהרוש יעבור פורסמה כמה פעמים בשבועות ובחודשים האחרונים. לאפשרות הזו אין שום קשר להדחה מגביע המדינה. המידע הזה ממוחזר רק כדי להצדיק את עניין השינוי המהפכני. חוץ מזה, פשכצקי דואג לכסות את עצמו מכל הכיוונים. הרוש עשוי לעבור, מצד שני הוא עשוי להישאר, אבל בקבוצה לא בונים על זה. כל האפשרויות פתוחות, בערך כמו הידיעה הזו: היא מצוצה עמוק מהאצבע או שהיא סתם אמיתית.
"מלבד הזרים, גם דור מלול, מושיקו לוגסי, שלומי אזולאי, עומר אצילי וסנטיהו סולליך שחלקם מושאלים, לא ימשיכו". שוב חידות לקוראים: מי הם "חלק מהמושאלים"? ועל הדרך, איזה חלק בדיוק יישאר בבית"ר? הרגל כולה או הברך? מדוע לא "כמה", המלה הנכונה לתיאור מספר? ומדוע "לא ימשיכו"? בגלל יכולתם החלשה העונה, או מפני שידוע שקבוצות האם שלהם רוצות אותם חזרה? זה מידע משמעותי למי שמבקש להבין את המתרחש ב"מועדון המפואר".
"איציק כהן, שכרטיסו טרם נרכש, עומד בסימן שאלה". גם כאן כל האפשרויות פתוחות. כשלעצמו אין במידע הזה בעיה, גם אם הוא לא עתיר חשיבות. ברצף הכולל הוא נושא משמעות אחת: פשכצקי מקפיד לצאת צודק בכל אפשרות.
"אם רוני לוי [המאמן] יישאר, ייתכן שאבירם ברוכיאן, שלא שותף אתמול למרות שתורגל בשבוע שעבר בהרכב לסירוגין, לא יישאר". עוד שאלת היגיון עם מסקנה מפתיעה: אם המאמן יישאר – ברוכיאן לא יישאר, למרות שתורגל מדי פעם בהרכב ולבסוף לא שיחק. למה בעצם? אין זמן למידע משמעותי, פשכצקי טס קדימה.
"'בית"ר תשנה את פניה לגמרי', אמרו במועדון. רוני לוי ינסה להרים את שחקניו לקראת המשחק בראשון בפתיחת הפלייאוף התחתון מול מכבי פ"ת". מה הקשר בין "בית"ר תשנה את פניה לגמרי" בעונה הבאה לבין משחק הליגה הקרוב של הקבוצה? שני משפטים שנכתבו בזה אחר זה בלי פשר, אפילו בלי פסקה חדשה. אולי לא התוכן, הסתמי ממילא, הוא העניין, אלא הניסיון להכתיב חוויית קריאה מטלטלת, המעבירה את הקוראים באבחת פסיק בין עולמות, ישויות וגורלות.
"דני פרדה לא ישחק בגלל הסכם הרכישה בין הקבוצות. אם זה לא מספיק, אנדרס טונייס ימשיך להעדר כשגם אופיר קריאף הצטרף אתמול למצבת המורחקים". עבר, הווה ועתיד מתרסקים זה על זה, כי מה חשוב הזמן כשמנסים ליצור "אווירה" ולא אפילו מראית עין של עבודה עיתונאית. עכשיו גם יש שחקנים שלא יוכלו לשחק בשבת. מדוע טונייס ימשיך להיעדר? פציעה? הרחקה? חריש עמוק? אולי פשכצקי מאמין שצירוף המלה "גם" לשמו של קריאף המורחק אמור לספק את התשובה. אמנות הסבטקסט במיטבה. קריאה חווייתית, כבר אמרנו?
"ניסו קפילוטו ייעדר גם הוא עקב צבירת רטיסים צהובים". רגע, למה קפילוטו הופרד מטונייס, שהקוראים הצליחו להבין שייעדר בגלל הרחקה, ומקריאף שהורחק בעצמו? במה זכה קפילוטו המורחק למשפט משלו? יש לו פריבילגיה מיוחדת אצל הכתב? ומה זה לעזאזל "רטיסים צהובים"?
"אלי טביב הבטיח שהיום השחקנים יקבלו משכורות. במידה ולא, תיתכן שביתה של השחקנים למרות שבבית"ר העריכו שאחרי ההפסד אמש השחקנים לא יינקטו בכזה צעד דרמטי". תפנית מעניינת בעלילה, שהיה ראוי שתופיע בפתיחה ואולי אף תכתיב את רוח הידיעה, אבל נדחקה לשלל העובדות-בשירות-הריגוש. החריש העמוק לעונה הבאה מפנה מקומו לשביתה שבדרך. או שבעצם לא. פשכצקי ממהר לשפוך מים על המדורה, ומציין ש"בבית"ר" (מי זה "בבית"ר"? המאמן? ההנהלה? השחקנים? האוהדים?) דווקא העריכו אחרת. כך או כך, אם טביב לא ישלם – השחקנים ישבתו. מצד שני, הם עשויים לא לשבות. זה לא מידע, זה טיארה.
"אוהדי בית"ר הביעו את זעמם מחוץ לאיצטדיון בקרית שמונה, השליכו אבנים וניסו להסיט את אוטובוס הקבוצה מהכביש. אלא שכל זה הסתיים ללא אף אדם עצור או מעוכב לחקירה". הופ, פתאום חזרנו למהומה הנשכחת. תשכחו מהיגיון עלילתי, מהיגיון בכלל. העיקר כאן הם הטוויסטים בעלילה, גם אם היא תמונת מראה של רפיון אסוציאטיבי של הכותב. ולעובדות: בידיעה ערב קודם כתב פשכצקי עצמו שהמשטרה עצרה שלושה רכבים שהפריעו לאוטובוס, והנהגים עוכבו. האם הספיק לשכוח מה שדיווח 12 שעות קודם לכן?
סיכום: הכתב המפואר, מוטי פשכצקי שמו, ירצה כנראה למחוק מהרישומים של אתר ערוץ הספורט ידיעה שנוסחה ברשלנות, בעילגות ומהשרוול. ידיעה שהיא מופת של עבודה עיתונאית שטחית המכילה כמעט אפס חדשות ובעיקר מידע ממוחזר, לא מדויק ומבולבל. ידיעה שהיא למעשה אקמול בשקל לאוהדים עצבניים.
לקוראים הובטח לקבל פרטים על הקבוצה בעונה הבאה, אבל מה יהיה תקציב המועדון, האם המאמן ימשיך, מה יהיו מטרות "החריש", מי מהשחקנים ימשיך ומי לא, למה וכמה – כל זה ועוד נשאר מחוץ לערפל הנרגש של פשכצקי ועורכיו. העיקר ש"כל הפרטים בפנים". ידיעה כזו חובה ללמד כאייטם לדוגמה בקורסים לתקשורת תחת הכותרת: "כך מחרטטים פולו-אפ של קבוצת פאר שעפה מהגביע, כולם עצבנים אש, רוצים לעשות חריש עמוק ולהוריד את האוטובוס מהכביש".
לתגובות: yegerm9@walla.co.il