תהליך השלום

"משרד החוץ גיבש חוות דעת המכשירה חילופי אוכלוסין", קוראת הכותרת הראשית של "הארץ", המוקדשת למסמך פנימי של המשרד הממשלתי, שנוסח לבקשת השר אביגדור ליברמן. שר החוץ, שהרבה להצהיר בשנים האחרונות כי ראוי לשקול העברה כפויה של אזרחים ערבים מריבונות ישראלית לריבונות פלסטינית, פנה ליועץ המשפטי של משרדו וביקש ממנו לחבר חוות דעת משפטית בנוגע להיתכנותו של המהלך.

חוות הדעת, כותב ברק רביד בידיעה הבלעדית, מכשירה למעשה את האפשרות להעביר לידי הרשות הפלסטינית שטחים ישראליים בסביבת ואדי-ערה והמשולש. "חוות הדעת קבעה כי המהלך יהיה חוקי לפי המשפט הבינלאומי בתנאי שייעשה בהסכמה עם הפלסטינים, יוודא שאף תושב לא יישאר חסר אזרחות ויכלול מנגנון פיצויים", כותב רביד. כשרותה של התוכנית, נכתב בידיעה, נסמכת בין היתר על "שורת תקדימים ממקרים אחרים בעולם במאה השנים האחרונות", ובכללם הסכמים מהשנים 1919 ו-1950.

בית-חנינא, ירושלים, 24.3.14 (צילום: פלאש 90)

"תוכנית חילופי השטחים והאוכלוסיות הועלתה כבר לפני כמה שנים על-ידי ליברמן, והוא מנסה לקדמה באופן עקבי", כותב עוד רביד. "בנאומו בכנס השגרירים של משרד החוץ בתחילת ינואר השנה אמר ליברמן כי 'תנאי להסדר כולל עם הפלסטינים זה גם הסדרת הנושא של ערביי ישראל'. הוא הדגיש כי תוכניתו לחילופי שטחים ואוכלוסיות אינה 'טרנספר' ומטרתה אינה לגרש אנשים או לנשלם מרכושם, 'אלא פשוט להזיז את הגבול'".

בדומה לפעם האחרונה שבה העבירה ישראל שטחים לידי ישות מדינית אחרת, גם כעת, אם להתבסס על תמצות חוות הדעת ב"הארץ", נראה שלא ניתן משקל לעמדותיהם של התושבים עצמם – רובם, על-פי סקר שתוצאותיו מוזכרות הבוקר בדיווחו של רביד, מתנגדים למהלך. "תנאי מרכזי להכשרת תוכנית חילופי השטחים והאוכלוסיות", מציין רביד, "הוא ייסוד מנגנון פינוי-פיצוי לתושבי המשולש וּואדי-ערה, בדומה לזה שבו נעשה שימוש בהתנתקות מרצועת עזה ומצפון השומרון".

שנאה

"פשע שנאה בירושלים: צמיגי 34 מכוניות נוקבו בבית-חנינא", מודיעה כותרתו של דיווח מאת ניר חסון ב"הארץ", המשובץ לצד הידיעה על הגושפנקה המשפטית של תוכנית ליברמן. "אלמונים ריססו 'גויים בארץ = אויבים' על אוטובוס בשכונה", מפרטת כותרת המשנה. ב"ישראל היום", היומון היחיד המדווח על המקרה מלבד "הארץ", מקדישים לכך ידיעת תמונה בעמ' 13, ובה מוגדרת התקרית כ"חשד לתג מחיר".

סילבן שלום

כל העיתונים מקדישים מקום בולט בשערם לחשיפת זהותו של השר הבכיר שעליו גוננו מיוזמתם בגליונות אתמול, שבהם דווח לראשונה על כך שהיועץ המשפטי לממשלה בודק תלונה של עובדת הטוענת כי השר ביצע בה עבירת מין לפני יותר מעשור. אף שהשם "סילבן שלום" מתנוסס הבוקר על כל שערי העיתונים, גם היום מודגשים במיוחד קולותיהם של אלה המבקשים להגן על כבודו של השר.

בכל הדיווחים החדשותיים המוקדשים למקרה שהיה או לא היה ניכרת הקפדה על הצנעת המעשה המסוים המיוחס לשר שלום, תוך ציון כשלונה החלקי של המתלוננת בבדיקת "מכונת אמת", מכשיר שנוי במחלוקת החביב במיוחד על עיתונאים וחוקרים.

למעשה, מי שיקרא את הדיווחים המתפרסמים בשני העיתונים הנפוצים בישראל, "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות", עשוי לקבל רושם שלפיו המתלוננת פנתה למשטרה משום שהשר שלום הזמין אותה לשבת לידו על מיטה ולחש לה מלות פיתוי. קורא שיתעכב לרגע על תיאורי התקרית המובאים בשני הטבלואידים עלול לחשוב לעצמו שזה מה שעומד מאחורי החשדות לביצוע "עבירת מין" ו"הטרדה מינית".

ב"ידיעות אחרונות", שלשלום קרבה דרך נישואים לבעליו (אשתו ג'ודי היא אחותו של ארנון מוזס), נדפסת הבוקר בוקסה המוקדשת ל"גרסת המתלוננת" (ירון דורון ואתי אברמוב), ובה נכתב כי לטענתה ביקש ממנה השר לבצע בו מין אוראלי. עם זאת, קורא "ידיעות אחרונות" שישאל את עצמו אם בסופו של דבר אכן התבצע לטענתה האקט המיני לא יקבל תשובה כלשהי. "גרסתה", שהיא ציטוט של ראיון שהעניקה לגלי-צה"ל, כלל אינה כוללת הסבר בנוגע למה שלטענתה התרחש לאחר שהושמעה הבקשה. ב"ישראל היום" וב"מקור ראשון" המידע קמצני אף יותר, ונשען על ההגדרות המשפטיות של המעשים. "הארץ" הוא היום העיתון היחיד שבו מצוין שחור על גבי לבן כי המתלוננת טוענת ש"נענתה" להצעת השר שלום וביצעה בו מין אוראלי.

סילבן שלום ועיתונאים, 3.11.13 (צילום: מרים אלסטר)

את היחס המגונן שמקבל השר הבכיר בדיווחים החדשותיים משלימה הבוקר שורה של טורי פרשנות מגוננים; כמה מהם אף יוצאים בשמו למתקפה. "'אין עשן בלי אש' הוא משפט מקובל וקשה, תירוצם של צדקנים, אנשי מוסר כאילו. רק שהביטוי הזה לא תמיד נכון. הרבה שמועות התבררו כלא כלום", הזכירה אמש סטלה קורין-ליבר בטור פרשנות שהתפרסם ב"גלובס", ובו טענה כי תלונות ממין זה, המתקבלות בעיצומו של מירוץ פוליטי, עלולות לפגוע בציבור הנשים ו"להכתים את היחס של הציבור לנשים מתלוננות".

מתי גולן, באותו עיתון, נדרש לאותה אמרת כנף. "מבחינת ההמון 'אין עשן בלי אש'", כתב. "הוא עצמו טוען שלא שמע מעולם על האשה, לא יודע במה המדובר. האם זה נכון? לא משנה, עכשיו זה כבר נכון. כי גם אם דברי אמת בפי השר הבכיר, מי יאמין לו? האם לא כל חשוד מכחיש? [...] מה קרה שהאשה פתאום נזכרה? אנחנו מבינים שהטרדה מינית יכולה לגרום לאשה טראומה, אבל עד כדי כך, שבמשך תקופה כל-כך ארוכה היא לא היתה מסוגלת להתלונן? או לא רצתה? 15 שנה היא חיה עם האירוע הזה ופתאום אי-אפשר יותר?".

בהמשך טורו הציע גולן להפוך את היוצרות. "חשוב מאוד שהמתלוננת תיחקר כאשר היא נזכרת להתלונן אחרי תקופה בלתי סבירה", כתב. "קשה מאוד לקבל שמאחורי תלונה כזאת אין מניעים אחרים, לא ענייניים. אם יימצא שיש, הרי המתלוננת היא זו שמטרידה את הציבור, את מערכת אכיפת החוק ואת האדם שנגדו היא מתלוננת. זה לא פחות חמור מהטרדה מינית".

ב"הארץ" מוקדשים לפרשה שלושה טורי פרשנות: טור של עידו באום, המוקדש לזווית המשפטית ("קודם כל לבדוק לעומק"); טור של יוסי ורטר, המוקדש למירוץ הסוסים (שאליו טרם זינק שלום באופן רשמי); וטור של אמיר אורן, המוקדש ל"פער שבין הפללה להעללה".

אורן יוצא נגד "אפליה מתקנת" של נפגעות עבירות מין, וממשיל את התלונה הנוכחית לאקט גזעני, ואפילו מפלצתי. "כמו בדרום האמריקאי, הגזעני, כאשר נערה לבנה התלוננה על אונס ונתלה גבר שחור. אולי הוא לא השחור הנכון – אבל לא נורא, ישלם הוא על פשעו של שחור אחר", כותב אורן, ובחפשו אחר מטפורה שתגדיר את המתלוננות לסוגיהן מרחיק עד רמות רומניה: "בחשכת טרנסילבניה, האימה מגולמת לא רק בבן-דמותו של ולאד המשפד, אלא גם בערפדיות צמאות הדם. ישראל הפכה לטרנסילבניה".

לטענת הכתב והפרשן הבכיר של "הארץ", בישראל פועל "קומנדו קרקוף, סיירת סירוס ובית-דין שדה" בהנהגת שלי יחימוביץ' וציפי לבני, שמתוך "מניע חיובי של טיפול בנפגעות ועידוד אחרות להתלונן הן מגיעות לתוצאה שלילית של רמיסת זכויות".

"מי כאן המטריד?", קוראת כותרתו של טור הפרשנות של סימה קדמון, פרשנית "ידיעות אחרונות", הקושרת בין התלונה העכשווית ובין תלונות קודמות שלא הופרכו במישור העובדתי, אך לא הבשילו במישור המשפטי. בדומה למאבק התדמיתי שביצעו תומכיהם של שני אישים אחרים שנאלצו להתמודד בשנה האחרונה עם תלונות על מעשים פסולים, שרון גל ועמנואל רוזן, גם קדמון לוקחת מידע שנחשף מעל בימה עיתונאית ומייחסת אותו לתא העיתונאיות, התארגנות אידיאולוגית המזוהה עם כמה מחושפי הפרשות (יש בכך מן ההטעיה: חושפת הפרשה העכשווית כלל אינה חברה בגוף זה, ואף יצאה יותר מפעם אחת נגד מהלכיו; חברות הגוף מכחישות כי עסקו בעניינו של שלום).

"צר לי, חלק מאחיותי העיתונאיות. אני יודעת שזה לא בון-טון שאשה תכתוב נגד מה שאתן רואות כשליחות קדושה, אבל לפעמים, אחיותי, הפעילות הנמרצת שלכן מעלה תחושה של אי-נוחות", כותבת קדמון בפסקת הפתיחה של המאמר, הנדפסת על שער העיתון. "אני יודעת שהביקורת לא תאחר לבוא ושהיא תשתרע על קשת רחבה של נושאים: מהאשמה על כך שאני מגינה על התוקף ולא על הקורבן, ועד לקביעה הנחרצת שברור שזה מה שאכתוב ב'ידיעות אחרונות', כשהעניין קשור לרעייתו של 'החשוד'. כן, זה שכבר קבעתם את מעמדו עוד לפני שהיתה ראיה אחת נגדו חוץ מבדיקת פוליגרף מפוקפקת.

"אז הנה לכן אחיותי לתא העיתונאיות: אין לי אפילו סנטימנט אחד קטן, לא לסילבן ולא לג'ודי, שהיה מונע ממני לכתוב את דעתי. והנה, זה בדיוק מה שאני עושה: כותבת אותה. ודעתי היא שאחרי שני המקרים האחרונים – זה של עמנואל רוזן וזה של שרון גל – היה מצופה מכן לקצת יותר זהירות. שני מקרים שנגמרו בלא כלום אבל הצליחו לחסל קריירה של שני אנשים בלי שאתן סיפקתן את הסחורה. [...] ובעניין חקירת המשטרה, נו באמת. כל מה שדורש חקירה במדינה הזאת כבר נחקר? כל הפושעים כבר באו על עונשם? זה מה שהמשטרה אמורה להתעסק איתו, מתלוננת שנזכרה אחרי 15 שנים להתלונן בעיתוי הרגיש הזה?".

בדיווח החדשותי שבו מוטמע טורה של קדמון מודגשים היבטי הפרשה התומכים בעמדת השר: ההתיישנות המשפטית החלה על המעשים המיוחסים לו (כותרת ראשית), 15 השנים שחלפו מאז המועד שבו לפי הטענה אירעה התקרית (כותרת גג, כותרת המשנה, סטמפה צהובה וגדולה), כשלונה של המתלוננת בבדיקת פוליגרף (כותרת המשנה) והכחשותיו של שלום (כותרת המשנה).

בבוקסה המתפרסמת למרגלות הדיווח מסבירה הכתבת המשפטית הוותיקה של "ידיעות אחרונות", טובה צימוקי, כי ההחלטה לבדוק את התלונה נגד שלום היא "מבחן בוזגלו הפוך", שתכליתו להתייחס ביתר חומרה לטענות המושמעות נגד איש ציבור, כאלו שאם היו עולות בנוגע לאזרח מן השורה, כלל לא היו נבדקות.

ב"ישראל היום", העיתון המשרת את צרכיו התדמיתיים של יריב פוליטי של השר שלום, מתפרסמים טורי הפרשנות הפחות נחרצים מכולם. טור אחד, מאת הפרשן המשפטי אביעד הכהן, כולל הסברים כלליים על עבירות מין והתיישנות, ומסתיים בקריאה לסיים את החקירה בהקדם, כדי לא לפגוע בשר שלא לצורך; טור אחר, מאת הכתב מתי טוכפלד, מוקדש למניעיה של המתלוננת ("היא לא רוצה שסילבן שלום יהיה נשיא המדינה"), אך מהלך ביעילות בין הטיפות ומדגיש כי אין לשלול באופן אוטומטי את האפשרות שלפיה יש אמת בדבריה.

"אם יהיו תלונות נוספות נגדו יכול סילבן לומר שלום לחלום הנשיאות. ואולם, אם תישאר התלונה בודדת בחלל, המירוץ של שלום לבית הנשיא למעשה רק מתחיל", כותב טוכפלד, החותם את הטור בתחזית בעירבון מוגבל: "כיוון שנפלאות הן דרכי הפוליטיקה, אין להתפלא כי הניסיון לקבור את סילבן רק הפיח בו רוח חיים, ואילו קברניו הם שימצאו את עצמם בסוף היום בתוך הארון".

נקודת העיוורון

"ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" חולקים הבוקר נקודת עיוורון משותפת בנוגע להתפתחותה של פרשת שלום: אמש, שעות אחדות לפני מועד הירידה לדפוס, דווח בערוץ 2 כי המשטרה יצרה קשר עם שתי נשים נוספות העשויות למסור מידע שיסייע לחקור את המעשים המיוחסים להשר. "במשטרה מנסים לברר אם ישנן מתלוננות נוספות נגד השר", נכתב בהקשר זה בדיווח המתפרסם היום ב"הארץ". הבוקר, ברשת ב', דיווחה חושפת הפרשה עדי מאירי כי "בידי המשטרה עדויות על נשים נוספות שבהן פגע לכאורה השר, והחוקרים פועלים לזמן את הנשים האלה לעדות".

בדיקת טענותיה של המתלוננת הראשונה, כמו בדיקת העדויות שייגבו בהמשך החקירה, עשויה להעלות כי סילבן שלום לא ביצע את עבירות המין המיוחסות לו. הטענה שלפיה מדובר בניסיון למנוע ממנו לרוץ לנשיאות אינה תיאוריית קשר או ספין, אלא דברים שאמרה המתלוננת במו פיה.

"ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום", אם לשפוט לפי דיווחיהם ביומיים האחרונים, לא רק נמנעים מלרדת לעומקן של העובדות שעומדות או לא עומדות בבסיס התלונה – המובאות בדרך כלל מיד שנייה, כציטוט מפי כלי תקשורת אחרים ומקורבים למיניהם – אלא אף נמנעים מלהציג בפני קוראיהם תמונה מלאה של התלונה עצמה, תהא אשר תהא תקפותה. גם אם יתברר שהשר שלום צודק ושהמתלוננת בודה עלילות, שני העיתונים הנפוצים בישראל כשלו במקרה זה מלמלא את תפקידו הבסיסי של כלי תקשורת חדשותי: לשרטט תמונה מהימנה של המציאות שאנשיו מתיימרים לסקר.

עוד מלה על התיישנות

"אם יש עבירה אחת שעליה אסור שתחול התיישנות, זו עבירת המין. בעיקר זו הנעשית ביחסי מרות. אם גונבים ממני 50 שקל, אין סיבה סבירה לשתיקתי במשך שנים. ואולם לקורבנות עבירות המין יש סיבות טובות לשתיקה המשתקת, למשל הפלישה וההכפשה התקשורתית-משטרתית-פרקליטותית", כותב במדור המאמרים של "הארץ" ספי רכלבסקי.

יוקר המחיה

"מחיר רפורמת הדיור: 3.1 מיליארד שקל בשנה", קוראת הכותרת הראשית של "כלכליסט", המתנוססת מעל דיוקן פעור פה וקמוט מצח של שר האוצר יאיר לפיד. "קבינט הדיור אישר אתמול שורת צעדים שאמורים להביא להפחתת מחירי הדירות. אלא שעדיין לא ברור מי בדיוק ייכללו בין הזכאים להטבת המע"מ לרוכשי דירה ראשונה, האם המדינה תוכל בכלל לשווק מספיק קרקעות לפרויקטים החדשים, איך ייקבעו מחירי הדירות, מי יהיה הגוף האוכף, ואיך הדרג הפקידותי יצליח להתמודד עם השינוי המטלטל הזה", נכתב בכותרת המשנה, המפנה לניתוחים מאת שאול אמסטרדמסקי, עינת פז-פרנקל ודותן לוי.

יאיר לפיד. הכנסת, 11.3.14 (צילום: מרים אלסטר)

"לפיד מתחייב: לא יועלו מסים", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", המפנה למוסף "ממון". "לפיד: אני מתחייב, לא נעלה מסים ב-2015", נכתב בהפניה בולטת בשער "ממון", המוקדשת לדברים שאמר השר לכתב "ידיעות אחרונות" גד ליאור. ההתחייבות המלאה מובאת בכפולה הפותחת: "אני מתחייב שלא תהיה שום העלאה של מסים בתקציב של שנת 2015 – לא בשל תוכניות הפחתות המסים בתחום הדיור ולא מסיבות אחרות, למעט, חלילה, אם תפרוץ מלחמה. לא אעלה מסים בשנה הבאה".

"לפיד ראוי לפרס ישראל בשיווק", קובעת כותרתו של מאמר מאת אלוף בן, העורך הראשי של "הארץ", המתפרסם במוסף הכלכלי "דה-מרקר". "הפופוליזם של לפיד מתבטא בזלזולו המופגן בח"כים, בפקידי האוצר ובשופטים", כותב בן במאמרו. "לשיטתו, הוא המנהיג והשאר צריכים למלא את רצונו, או לזוז מהדרך ולא להפריע. ההשכלה והניסיון שלהם צריכים להתבטל מפני שיקול דעתו. הגישה הזאת מזמנת לו צרות בהמשך הדרך, אבל השבוע היא השתלמה לו בגדול. הוא לקח סיכון, לא נרתע מעימותים, הוביל את סדר היום הציבורי והעביר את ההחלטה שרצה בקבינט. ההחלטה תירשם כפריצה שלו קדימה, במאבק על ירושתו העתידית של בנימין נתניהו".

אולמרט

"ישראל היום" הוא הבוקר העיתון היחיד המדווח על התפתחות במשפט הולילנד, שבה עומד לדין, בין היתר, ראש ממשלת ישראל לשעבר אהוד אולמרט. על-פי הדיווח, בהודעה שהגישה אתמול פרקליטות המדינה לבג"ץ נכתב כי חלו "התפתחויות" בחקירה בעקבות העדות המאוחרת שמסרה שולה זקן, יד ימינו של אולמרט בתקופה שבה על-פי כתב האישום ביצע שורה של מעשי שחיתות. שופטי בית-המשפט העליון, מציינת הכתבת עדנה אדטו, עיינו במסמך והחליטו להטיל עליו חיסיון, "למרות טרונייתה של התקשורת", כלשונם.

רשומון

"ישראל היום", 25.3.14

"הלמ"ס: שיעור האבטלה בשפל היסטורי – 4.9%", נכתב בראש מדור הכלכלה הזעיר של "ישראל היום" (זאב קליין). ידיעות באותו נושא, המתבססות גם הן על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מתפרסמות הבוקר ב"דה-מרקר", ב"כלכליסט" וב"ממון" ונוקבות דווקא בנתון 5.8%.

מהדיווח בנושא שהתפרסם אמש ב"גלובס" ניתן לחלץ ביאור לפער בין הנתונים: המונח "שיעור האבטלה" אצל "ישראל היום" מתייחס למעשה ל"אבטלת הליבה", כלומר ל"שיעור האבטלה בקרב בני 25–64".

בפעם קודמת שנתוני האבטלה של "ישראל היום" סתרו את אלו של "ידיעות אחרונות" טען עורך הכלכלה של החינמון כי מדובר ב"עוד חוליה בשרשרת הפרסומים המגמתיים, חלק מסדר היום של 'ידיעות אחרונות', שעיקרו בפשטות להחליף את השלטון". אם ירצו עורכי "ישראל היום" לנפק הסבר דומה גם כעת, נראה שיהיה עליהם להכריז מלחמה גם על יתר המתחרים.

שקיפות

"בגלל העדר שקיפות – נדחה הדיון בהעברת 177 מיליון שקל לחטיבה להתיישבות", מדווח יהונתן ליס ב"הארץ". החטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית, "הזרוע הביצועית של הממשלה בתחומי הבנייה והתשתיות בשטחים ובתחומי ישראל", פועלת באופן שאינו מאפשר לציבור לפקח על התנהלותה; בשבוע שעבר, מזכיר ליס, דחתה ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת הצעה להחיל על גוף זה את חוק חופש המידע.

אתמול אמורה היתה ועדת הכספים לדון בהקצאת משאבים ציבוריים לגוף הבלתי שקוף, אך היו"ר, ח"כ ניסן סלומינסקי, החליט לבטל את ההצבעה בנושא משהסיק כי אין רוב להעברת הכספים. "גוף שמתקיים מכספי ציבור אבל לא מדווח מה הוא עושה בכסף ראוי שלא יקבל אפילו שקל אחד מכספי המסים שלנו", מצוטטת בידיעה ח"כ סתיו שפיר, "מובילת המאבק נגד המשך ההעברות התקציביות לחטיבה להתיישבות".

ענייני תקשורת (תוכן שיווקי)

הרשימה המרכזית במדור הצרכנות של "מקור ראשון" (נעמי גוטקינד-גולן) היא היום קומוניקט מתכונים מטעם הקמפיין המיתוגי "שולחן משפחתי" של חברת אוסם, "ידיעות אחרונות" ו-ynet. תוכני הרשימה המתפרסמים בהבלטה בעיתון האיכות פורסמו זה מכבר ברשת, כלשונם, אתמול ושלשום, כולל אזכור התאריך שבו יגיע הקמפיין לשיאו. המתכונים עצמם הם מִחזור של מדור שהתפרסם ב-ynet לפני חודשים אחדים. "שלישי משפחתי – ב-8.4 כל המדינה בארוחת ערב", מודיע סלוגן הנדפס בכפולת האמצע של המוסף "24 שעות" מבית "ידיעות אחרונות".