שבועיים אחרי דו"ח לנדס וההלם מ"תעודת הפטירה לרשות השידור", אנחנו חזקים ומשוכנעים שהמסמך הזה לא הולך להתממש. בדיוק כמו הסכם הרפורמה על נספחיו עבי הכרס שמנכ"ל משרד ראש הממשלה הראל לוקר לבש חליפת פסים לטקס חתימתו.

כולם מסכימים על הצורך המיידי בשינוי עמוק ומהותי, רבים רוצים לפרוש כבר זמן רב. באין רפורמה לא מאפשרים להם. הרוב רוצה להמשיך, לעשות, לייצר. אבל אנחנו דורשים שמי שגרם למצב שנקלענו אליו ייתן על כך את הדין.

אנחנו מבקשים לחקור כל אחד ואחד מהשרים הממונים על ביצוע חוק רשות השידור מה ביצע, מה עשה, מה נמנע מלעשות ומה היו הסיבות. את מי מיניתם, מה היו השיקולים, מה ידעתם על מצבו של השידור הציבורי, ומה, למען השם, עשיתם כדי למנוע את הרגע הזה, שכולנו לא רצינו להגיע אליו.

דליה איציק, רענן כהן, אהוד אולמרט, איתן כבל, ציפי לבני, יצחק הרצוג, יולי אדלשטיין, בנימין נתניהו וגלעד ארדן. תשעה שרים ממונים ב-12 שנה, לא כולל שרי אוצר, חברי-כנסת ממפלגות השלטון, סגני שרים, יושבי-ראש וחברים בוועדות הכלכלה והכספים שבחשו: איפה הייתם כל השנים?

לא אנחנו – העיתונאים, אנשי ההפקה, המקצועות הטכניים והמינהל, שעובדים יום ולילה כל השנה, כל השבתות והחגים – לא אנחנו גרמנו לזה. ולא ניתן שיזרקו אותנו, 2,000 משפחות.

רק ברשות השידור איילה חסון לא הרפתה מפרשת הרפז ששוב מזעזעת את המדינה, עודד שחר נקלע לעימות חזיתי עם שר האוצר שאמור לממן אותנו, איתי לנדסברג מקיים בשיניים את תוכנית התחקירים הוותיקה בישראל, איטה גליקסברג עשתה מיני-סדרה על ש"י עגנון ויצירתו, דתיים וחרדים צופים ומאזינים למגילת אסתר בחג, קרן נויבך והצוות משדרים מדי בוקר את תוכנית האקטואליה המוערכת בארץ, וחדר החדשות מייצר את החדשות שאתם לא מפספסים בפיפסים. יש גל עברי בג', ואת 88 שאתם אוהבים.

כל זה עכשיו, וכל זה קצת מני רוב.

יש גם רע. גם אנחנו נדהמים מתחקירים שמתפרסמים כל הזמן ומתביישים. ואפילו לא יודעים מה מכל זה נכון.

לסיום, מלה אישית לרם לנדס: לימדת אותי הרבה על טלוויזיה ועיתונות. אם הייתי מביא לך תחקיר כזה בלי לבקר באולפנים ולשוחח עם העובדים, בלי לחקור אישית את ההנהלות שמאשימות כל אחת את קודמתה, ובלי לערוך בירור נוקב עם השרים הממונים – היית זורק אותי בצדק מכל המדרגות. אז אל תגיד לנו ללכת.