תחת הכותרת ה"עניינית" "לנדס מחנטרש", מעלה מר גדעון עשת את הנקודות שלדעתו מצדיקות התייחסות מזלזלת לדו"ח מפורט ומקיף של ועדה מקצועית, שעסקה באחת המורסות הכואבות ביותר של התרבות הארגונית בישראל, בכלל ובתחום העיתונות והתרבות המשודרת בפרט.

קבוצת אנשים נעתרת להקדיש חצי שנה מחייה, לתרום ממיטב נסיונה וכישוריה לטובת הציבור, ומיד העומד בראשה מואשם בהאשמות אלה ואחרות, שכולן לגופו של אדם ולא לגופו של עניין. ו"העין השביעית", המקום שמתיימר לקבוע סטנדרטים של דיון עיתונאי ראוי, מפרסם שכל ה"לנדסיה" הזאת היא חנטריש. אפשר להסתפק בהרמת גבה, הסגנון לבדו כבר מעיד על הכותב, על מטרותיו הבזויות, ולצערי הרב, גם על הבמה. בכל זאת, אתאמץ להתייחס גם באופן ענייני.

לשיא היצירתיות מגיע מר עשת בטענתו האחרונה: לנדס מחנטרש כי הוא מציע שברשות הציבורית החדשה, עלות השכר לא תעלה על 35%. חנטריש. רצוי להתחיל קודם בצבא, בחינוך ובמערכת הבריאות. גם בקריאה עשירית לא יעומעמו זוהרה וקסמה של הטענה: ועדה שתפקידה לגבש את המתווה של השידור הציבורי העתידי בישראל צריכה להתחיל לטפל קודם בצבא, בחינוך ובמערכת הבריאות. אכן חנטריש מחונטרש, אבל לא של הוועדה, מר גדעון עשת.

לאורך מאמרו ה"מלומד" זורע מר עשת הנחות וקוצר קביעות שהביטוי "חנטריש" הוא בבחינת מחמאה עבורן. הוא מניח שהאפשרות להעלות את אגרת הרכב "נעלמה מעינינו". כלומר, היה ראוי לדעתו שנבטל את אגרת הטלוויזיה ונציע להטיל מיד אגרה חדשה. הוא מתעלם מכך שבמצב הנוכחי האזרח בישראל משלם בכל שנה, נוסף לאגרות, כ-200 מיליון שקל, המגיעים באופן ישיר מתקציב המדינה, במה שמכונה "חלף אגרה" ולמימון הטלוויזיה החינוכית. הוא מתעלם מכך שבמתווה שגובש נחסכים לציבור הישראלי כ-300 מיליון שקל בשנה.

הכתב הכלכלי ה"בכיר" לא יודע את מה שכל כלכלן זוטר מבין: בראייה כלכלית כוללת, גם בהתחשב בעלויות הסגירה והבנייה מחדש, המספרים מתכנסים בתוך זמן קצר והרווח לציבור הוא ברור. וזה עוד לפני שעוסקים באיכות המוצר, בשירות שיקבל תושב המדינה מהשידור הציבורי, שגם לו יש ערך כלכלי (נוסף לערכים אחרים). מר עשת, שהוא כנראה מומחה רב ניסיון ביצירת טלוויזיה, מתיימר לדעת בדיוק מהי העלות הדרושה לערוץ ילדים ציבורי משובח ומה המתווה הראוי לפתח מיומנות וקאדר של יוצרי טלוויזיה בערבית.

בקיצור, אפשר לפרק את טענותיו ה"מלומדות" של מר עשת אחת לאחת, אבל אני חושש לטרחן את הקורא בדיון קצת יותר מדי ענייני. הבנתי שבעיתונות של היום, כפי שמעודדת ומשקפת "העין השביעית", הרצון להגן על חברים מירושלים, שרושמים שעות נוספות עוד לפני שירדו מהמכונית, גובר על כל אינטרס ציבורי, סגנון ראוי ודיון משמעותי. אז מה הטעם? הכל חנטריש. השאלה של מי.