במרחב

"צה"ל חשף מנהרת טרור", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". "צה"ל: חשפנו מנהרת טרור בגבול הרצועה", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום".

"על גבול ההסלמה" היא הכותרת הראשית של "הארץ". "סדרת פיגועי מטען חיממה השבוע את אזור הצפון. הצד השני עשוי לחשוב שיש לו מה להרוויח מעימות על אש קטנה עם צה"ל – אך הדברים יכולים לצאת בקלות מכלל שליטה", נכתב בכותרת המשנה, המובילה למאמר מאת עמוס הראל. "אם בעבר השתמש אסד האב בנסראללה ובזירה הלבנונית כדי להציק לישראל, היום משתמש חיזבאללה בשטח הסורי כדי לגבות מחיר מצה"ל. המארב השבוע ברמת-הגולן, שהסתיים בארבעה לוחמים פצועים, מלמד שבצבא לא קראו נכון את המפה", נכתב בכותרת המשנה לראשית על שער "מעריב", שחזר להופיע היום. הכותרת, "צנחנים במלכודת חיזבאללה", מובילה למאמר קצר של עמיר רפפורט.

החברה האזרחית

ב"7 ימים" מגישים "כתבה שמינית בסדרה 'המצב קריטי'". שרית רוזנבלום כותבת על דו"ח של משרד הבריאות ולפיו "לאחר הפרטת שירותי הבריאות לתלמיד – המדינה משלמת יותר, אבל מקבלת הרבה פחות" (בכתבה מתפארים בפרסום ראשון, אבל רן רזניק כתב על מסקנות הדו"ח ב"ישראל היום" באוגוסט 2013). "למרבה הפלא", כותבת רוזנבלום, אחרי שהיא מפרטת את הידלדלות השירותים שמקבלים התלמידים, "הפרטת השירות לא צלחה גם בפן הכלכלי. תקציב השירות לבריאות התלמיד, כך קבעה הוועדה, נסק מ-50 מיליון שקל ב-2007 לכ-100 מיליון שקל בשנת 2013".

עוד במוסף: שוש מולא כותבת על גורלן של הזונות הערביות, הנקלעות לזנות כיוון שנפלטו מהחברה הערבית, אך עיסוקן אינו מותיר להן שום אפשרות לחזור אליה. "ראינו בשטח ש-20% מהזונות החדשות הן נשים ערביות, צעירות בנות 18–19 בממוצע", מצטטת מולא את מירית קרוגליאק, מנהלת הפרויקט למאבק בזנות וסחר בנשים בארגון אשה-לאשה.

האתוס החרדי הישן והטוב

נמשכת ההסתה בעיתונות החרדית. "השלכת לומדי תורה לכלא – גזירה אנטישמית", נכתב בכותרת הראשית של "הפלס", יומון חצר הרב אוירבך. על אף שמדובר בביטאון סיעתי – כמו כל יתר העיתונים החרדיים – כותרת הגג לראשית היא "הציבור החרדי מכריז". כותרת אחרת על השער מלמדת כי "הארץ" הוא העיתון האהוב על העיתונאים החרדים, להתנגחות ולהסתמכות. "גורמים פוליטיים וכלי התקשורת מודים בגלוי: 'למדינת ישראל אין דרך להתמודד עם החלטה המונית שלא להתייצב בלשכות הגיוס'. עיתון 'הארץ' כותב כי החלטה כזו 'תהיה מרי אזרחי בסדר גודל עצום, שצה"ל, והמדינה בכלל, לא ערוכים להתמודד איתו'!".

הפגנת חרדים בירושלים לאחר מעצר של סרבן גיוס, 19.3.14 (צילום: יונתן זינדל)

הפגנת חרדים בירושלים לאחר מעצר של סרבן גיוס, 19.3.14 (צילום: יונתן זינדל)

הכותרת ב"הפלס" מצטטת ממאמר פרשנות של יאיר אטינגר ב"הארץ" מן השבוע שעבר, שלא סתם הגיע אל שולחנם של אנשי "הפלס". אטינגר כותב על "שלוש מועצות גדולי התורה של המפלגות החרדיות" שהתכנסו כדי לתת את ההוראה "לשבור את הכלים, כלומר להצטרף לרב הליטאי-קנאי שמואל אוירבך, שהורה לתלמידיו להפסיק להתייצב גם להסדרת הדיחוי. חלק מהאדמו"רים חברי מועצת גדולי התורה החסידית כבר בשלים להחלטה כזאת, שתהיה מרי אזרחי בסדר גודל עצום, שצה"ל, המדינה בכלל, לא ערוכים להתמודד איתו".

הנה ציטוט נוסף מאותו מאמר, שלא הגיע להיות מצוטט ב"הפלס": "הרוחות הקיצוניות באות סביב חוק הגיוס החדש שההנהגה החרדית עושה הכל כדי לשכנע את [כך במקור] כי הוא בבחינת 'גזירת שמד'. החוק מיטיב עם החרדים, משמר את חברת הלומדים ומבטיח כי יעדי הגיוס יתמלאו בעיקר בידי חוטבי העצים ושואבי המים של החברה החרדית. ועדיין, סעיף הסנקציות הפליליות, אותה שורה הצהרתית עליה התעקשו ח"כ עופר שלח ויש-עתיד, מאפשר לחרדים לזעוק זעקה מרה, מופרזת אך מכוננת, שבימים אלה ננעצת עמוק בתודעה של כל ילד חרדי. 'בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים'. אפילו הרבנים והשמרנים לא האמינו כי יצליחו שוב להמליך עצמם על כל הציבור ולשקם את האתוס החרדי הישן והטוב. הפרחים לעופר שלח".

מוזיקה

בן שלו מראיין ב"גלריה" את רות דולורס-וייס וכותב על האלבום החדש של עמיר לב.

סטטיסטיקה ותורת ההיקשים

העיתון "ידיעות בת-ים" מספק היום דוגמה מאלפת לתופעה המכונה "תופעה עיתונאית" (גידול תלוש מהקשר של אחוזים אחדים המתורץ בסיבה אקראית מצוצה מן האצבע). מתחת לכותרת הראשית "טובעים בגירושים" (תמונת אילוסרטציה: טבעות נישואים) נכתב כך: "252 זוגות מבת-ים פירקו את החבילה בשנת 2013 – 18 יותר משנת 2012. 'אולי זה בגלל הטיילת, בה יש בתי-מלון לפי שעה וההיצע הגדול מאפשר לבגוד בלי קושי', מודה אחד המתגרשים".

כלל ישראל והפיל שבחדר

"אפילו את הצעת הנישואים ניסחת כמשהו צבאי ולאומי ולא אישי", אומרים יהודה שוחט וליאור בן-ארי לזיו שילון, קצין צה"ל שנפצע קשה והיה לנכה בעקבות פיצוץ מטען, המתראיין למוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" יחד עם ארוסתו עדי סיטבון. האירוע שבו הוכרזה הצעת הנישואים מתואר בפתח הכתבה: "זה היה עוד נאום ציוני-לאומי כמעט שגרתי, אחר מעשרות שסרן זיו שילון נשא בשנה האחרונה ברחבי הארץ – וגם בעולם. 1,500 יהודים אמריקאים צפו בו ומחאו כפיים בהתלהבות באירוע התרמה לארגון ידידי צה"ל, שנערך לפני שבועיים בפלורידה".

"האמת שרציתי שזה יהיה משהו מיוחד, שילווה אותה כל הזמן", עונה שילון. "התלבטתי אם לעשות זאת ליד אנשים או בארבע עיניים, ורציתי שזה יהיה במקום מכבד ובמעמד כזה שמטיף לתמיכה במדינה ובצה"ל בזמן שאני על מדים. בעיני לא היה מקום ראוי מזה, כי העתיד שלי ושל המדינה קשורים זה בזה".

"עדי, איך הרגשת עם ההצעה?", שואלים המראיינים.

"זה היה מדהים. התרגשתי וכל בני המשפחה הופיעו אחר-כך על המסך כדי לברך אותנו. לא ציפיתי שזה יהיה במעמד כזה, וכל המלים שהוא אמר שם מאוד ריגשו אותי. היתה לי איזו מחשבה שזה יבוא וחשבתי שאולי ביום-ההולדת שלי, אבל לא ציפיתי שזה יהיה מול 1,500 איש".

זיו: "סליחה".

עדי: "לא, זה היה מושלם. למרות שציפיתי שתעשה זאת אחרת. תראו, אני יודעת שהוא כבר לא זיו הפרטי שלי, הוא של כל ישראל. זה בסדר. זה מחזק אותו, נותן לו כוחות, וגם אני מקבלת מזה כוח. אני עומדת מאחוריו ויודעת שכרגע אני כאילו חולקת אותו עם כל ישראל. אבל בסוף הרי נישאר כאן שנינו".

פרשת הרפז

"במאבק בין לשכת שר הביטחון לשעבר אהוד ברק ללשכת הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי אין צדיקים גמורים", כותב נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות", ומזכיר כי ההקלטות בלשכת ברק נעלמו. "עננה כבדה רובצת מעל כל מי שמעורב בפרשה", הוא כותב עוד ומאשים את היועץ המשפטי לממשלה שאינו מצליח לשמור על שקיפות, עקביות ושוויון לפני החוק בטיפול בפרשת הרפז, כמו גם בזו הטרייה יותר של הרב פינטו. על שער העיתון, שתמך באשכנזי בעת שהדבר היה רלבנטי, מתפרסמת תמונה גדולה ובולטת של בניהו "אחרי חקירה מתישה" כשהוא מחובק על-ידי בתו.

דובר צה"ל לשעבר אבי בניהו יוצא מחקירה משטרתית, 20.3.14 (צילום: גדעון מרקוביץ')

דובר צה"ל לשעבר אבי בניהו יוצא מחקירה משטרתית, 20.3.14 (צילום: גדעון מרקוביץ')

ב"ישראל היום" לא מנסים להעמיד פנים של אובייקטיביות. הסיקור בעיתון מוקדש לתמיכה במחנה ברק וניגוח מחנה אשכנזי, לפי האג'נדה המובהקת של הפרשן הבכיר של העיתון, דן מרגלית, ובהתאם לאינטרסים של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שאשכנזי הוא עבורו איום פוליטי וברק לא. "המשטרה: בניהו ווינר לא אמרו אמת" היא הכותרת על השער. "מעצר בניהו ווינר – פעולה נכונה וסבירה", נכתב בכותרת טור הפרשנות של מרגלית בעמ' 5. "בשמאל ימין לחדר החקירות", נכתב בכותרת הראשית של שער "ישראל השבוע", המוקדש ברובו למתקפה על אנשי אשכנזי.

"בניהו ווינר עומתו עם הקלטות מביכות", נכתב בכותרת הראשית של "מקור ראשון". "דובר צה"ל ועוזר הרמטכ"ל לשעבר שוחררו למעצר בית אחרי שחוקריהם השמיעו להם הקלטות מלשכת אשכנזי המסגירות לכאורה הליך של בידוי ראיות. עו"ד ציון אמיר, פרקליטו של בניהו: 'הוא שמח למסור את גרסתו'". "פרשה מאוסה" היא כותרת מאמר המערכת, שלא ברור מי כתב אותו בימים אלו, שבהם אין בעל הבית ב"מקור ראשון". אולי חן ברדיצ'ב?

שרה, יאיר

עמ' 5 (גרסת סדין) של "ידיעות אחרונות" מוקדש להמשך סיקור טענותיו של אב הבית של משפחת נתניהו נגד בני הזוג ובעיקר כלפי שרה נתניהו. "זה רק קצה הקרחון" הוא הציטוט שנבחר לכותרת הראשית. טור הפרשנות, של שמעון שיפר, מוכתר בכותרת "חייבים לבדוק" ("זה משפיע על הפרצוף הציבורי שלנו"). עמוד השער ועמ' 4 מוקדשים לקידום תוכנית הדיור החד-סעיפית של יאיר לפיד ("דירה ללא מע"מ גם לזוגות ורווקים ללא ילדים" היא הכותרת על השער; "בגיל 35 תגיעו לדירה" היא כותרת הידיעה של עופר פטרסבורג).

"אב הבית לשעבר במכתב: תנאים כספיים – או שאתפטר", נכתב בכותרת הידיעה בעניין אב הבית ב"ישראל היום". "רדיפה מכוערת" היא כותרת טור הפרשנות, של פרופ' אברהם דיסקין.

סימנייה

גיא רולניק ישב עם בנימין נתניהו והכלכלן לואיג'י זינגלס לשיחה.

ציטוט

"אני דוגמנית של ביקיני, טוב לי שרואים את הגוף שלי. לא הצטלמתי בעירום. הייתי מצטלמת אם זה אמנות, נגיד לוח שנה של פירלי" (מתוך ראיון ב"7 לילות" של "ידיעות אחרונות").

גם בהרצליה?

"פתאום כו-לם טבעונים. זה כבר מעבר לטרנד וגם מעבר לתל-אביב" (נטע אחיטוב בטור הנלווה לכתבה במוסף "הארץ" על "מקום מוביל בחיי הלילה של תל-אביב" המציע תפריט טבעוני בלבד).

ענייני תקשורת (קריסה)

היום מחולק עיתון "מעריב" למנויים. "לקוראינו, בשל הליך הקפאת ההליכים אליו נקלע 'מעריב', מודפס היום העיתון במהדורה מצומצמת הכוללת את עמודי החדשות ומוסף 'סופשבוע' בלבד. אנו מקווים לחזור למתכונת המלאה מיד בתום תקופת ההקפאה, ומודים לכם על תמיכתכם בתקופה קשה זו, הנהלת 'מעריב'". "לקוראינו, 'מעריב' פועל בימים אלה תחת הקפאת הליכים. בשל זאת מודפס 'סופשבוע' במהדורה מצומצמת. אנו מקווים לחזור למתכונת המלאה בקרוב", נכתב בפתח המוסף "סופשבוע".

"המשבר הקשה בעיתונות מזמן לעובדי הענף חיכוך מרתק, לא עליכם, עם עולם העסקים", כותב חגי סגל בסוף טורו השבועי במוסף "דיוקן" של "מקור ראשון". "אפילו בעל טור מפונק כמוני נקלע השבוע לפגישת עבודה עם נאמן בית-המשפט לעניין המשבר ב'מקור ראשון'. מצד אחד זו היתה התנסות מרחיבת אופקים, מצד שני עצוב. אנחנו רוצים לכתוב, לא להיות עופר עיני או קרנית פלוג. אגב, אנחנו רוצים גם משכורת".

כמה עמודים קודם לכן, בפתח המוסף, מתפרסמת מסגרת: "לקוראינו – עקב צמצום זמני בפעילותה של מערכת 'מקור ראשון', לא יופיעו בשבועות הקרובים כמה מהמדורים הקבועים ב'דיוקן'. אנו מקווים שבקרוב מאוד נחזור בתנופה מחודשת לפעילות מלאה, ונוכל לספק לכם את מגוון התכנים שהורגלתם אליהם".

בהמשך מוסר סגל דברים שאמר לאחראי הזמני על העיתון מטעם בית-המשפט, ספק איום מוסווה, ספק הגיג תלוש ואולי הערה מתוחכמת שחלפה מעל ראשי: "בעצם, זה מה שניסיתי להסביר בחוסר ענווה מסוים לנאמן, רואה-חשבון חכם שמתעסק כבר עשרות שנים עם חברות קורסות. אמרתי לו שעיתון בצרות זה לא 'סתם' מפעל בצרות. חוץ מהעובדים הממורמרים, מהבעלים הדואגים ומהנושים הזועמים – יש גם קוראים. הם עמודי התווך הדוממים של כל הבניין, הנמענים הבלבדיים של כל אלפי המשפטים שאנחנו מייצרים מדי שבוע.

"מנקודת מבטם של קוראינו היקרים, אנחנו לא מוצר צריכה רגיל, אנחנו סוג של משענת. תלותם הנפשית באבקת מרק מסוימת או אפילו בסמרטפון שלהם בטלה בשישים לעומת תלותם ב'מקור ראשון'", קובע עוד סגל ומסיים כך את תקציר דבריו לנאמן: "מדי יום שישי ושבת (בעיתון שלנו לא אוהבים את המונח 'סופשבוע') יש לנו מפגש אישי איתם. לא תמיד הם מאושרים מכל מלה או כותרת, אבל תמיד הם מקפידים לקרוא אותנו, ואנחנו אוהבים לכתוב להם. ברית מלים ותיקה כרותה בינינו. אם פתאום לא יהיה עיתון, או חלילה יהיה עיתון אחר, גם הם עלולים להיפגע ולכעוס. נכון?".

בטורו השבועי ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" כותב נחום ברנע על המלצות ועדת לנדס לסגירת רשות השידור. "תעשיית התקשורת הולכת ומתכווצת. לא רבים שורדים בה. זה מטריד את כל מי ששותף לתעשייה הזאת, כולל אותי. אני פחות בטוח לגבי הציבור הרחב".

ענייני תקשורת

"ישראל היום". "'העיתון הפרסונלי', או 'פראבדה', מכנה אביגדור ליברמן את 'ישראל היום', והוא יודע על מה הוא מדבר", כותב יוסי ורטר ב"הארץ". "החינמון ששיעבד את עמודיו לטובת בנימין ושרה נתניהו בלי בושה, בלי מורא ובלי משוא פנים, מאז שנוסד לפני כשבע שנים, ניצב היום בפני סכנה אמיתית לקיומו, אם כי הדרך לסתימת הגולל עליו עודנה ארוכה ומפותלת. הצעת החוק האוסרת על הפצתו חינם, שהונחה רגע לפני צאת הכנסת לפגרת האביב, נחתמה על-ידי ח"כים המייצגים שש סיעות ועל הנייר, למעלה מ-70 חברי-כנסת. שותפים של נתניהו ויריבים של נתניהו. קואליציה ואופוזיציה. גם סיעות שלא חתמו יצביעו בעד הצעת החוק, או למצער, לא ירימו יד נגד. הנה, אחדות אמיתית בעם".

ורטר מאשש תיאוריות קונספירציה של עמוס רגב, עורך "ישראל היום", כשהוא מזכיר כי יושבי-הראש של מפלגות הקואליציה התומכות בהצעה, ציפי לבני ונפתלי בנט, זוכים "ליחס מפנק, חם ואוהד" ב"ידיעות". "יאיר לפיד, שבא מ'ידיעות' ואליו מן הסתם גם יחזור, משלב ידיים עם אריה דרעי ואריאל אטיאס מש"ס", שנאבקים בנתניהו בגלל חוק הגיוס. ורטר שוכח רק להזכיר כי גם אביגדור ליברמן, שגם ח"כ ממפלגתו חתום על ההצעה, הוא ממקורבי "ידיעות".

"כמה מלים על הטכניקה", כותב ורטר: "ההצעה תגיע מתישהו לוועדת השרים לחקיקה, בראשות לבני. היא תזכה לרוב. רק חברי הליכוד יצביעו נגד. הם יגישו ערר למליאת הממשלה. רה"מ, שרק בסמכותו להעלות נושאים לסדר היום, יקבור את הצעת החוק לנצח. חברי הקואליציה יהיו מחויבים להצביע נגד הצעת החוק, אם זו תעלה באופן פרטי במליאה. כך עובדת הכנסת. לכאורה, סוף הסיפור. אלא שח"כים ביש-עתיד ובישראל-ביתנו אמרו למי שאמרו כי אם ההצעה אכן תועלה באופן פרטי, הם יתמכו בה. לא משנה מה תהיה עמדת הקואליציה. מה יעשה נתניהו, יפטר אותם וילך לבחירות? בגלל 'ישראל היום'? לא סביר".

ב"ישראל היום" התגובה מתוחכמת ומבריקה כרגיל. הלוגו הילדותי "אימפריית הרשע של נוני מוזס" נשלף מהמגירה, המומחה הכלכלי חזי שטרנליכט נשלף גם הוא ("דווקא כאשר רוצים לבטל את אגרת הטלוויזיה, למען רווחת האזרח – באים ח"כים ומנסים לכפות תשלום עבור 'ישראל היום', לטובת נוני מוזס"). הכתב לענייני מפלגות מתי טוכפלד מתנדב לספק סיקור בלתי תלוי של קורות הצעת החוק תחת הכותרת "'המטה החילוני' בבית-היהודי לח"כ שקד: מתנגדים לתמיכתך בחוק נגד 'ישראל היום'".

יעלון. ברנע גם מתייחס בטורו להסתבכות המילולית האחרונה של שר הביטחון משה (בוגי) יעלון, שדברים שאמר על חולשתה של ארצות-הברית התפרסמו וגררו אותו להתנצלות (שנייה בשבועות האחרונים) בפני הממשל האמריקאי ואחר-כך להצהרה כי כלל לא התנצל. ברנע, בסגנון נפתל, מעלה את האפשרות שיעלון קורץ לימין ואז מבטל אותה וממשיך כך: "הבעיה היא כנראה שלנו. אנחנו חשבנו בטעות ששר ביטחון אמור ללטש את מחשבותיו לפני שהוא מוציא אותן לציבור. לא כל מה שהוא חושב הוא חייב לומר. יש דרכים מנומסות יותר, דיפלומטיות יותר, להעביר מסרים. לא מוכרחים להעליב. מצד אחד הוא קוטר, מתלונן סדרתי, על עולם ומלואו. מצד שני, אין לו פילטרים. לא הנפיקו לו פילטרים באפסנאות".

שר הביטחון משה יעלון נפגש עם האם השכולה מרים פרץ, 20.3.14 (צילום: שרון מינץ, משרד הביטחון)

שר הביטחון משה יעלון נפגש עם האם השכולה מרים פרץ, 20.3.14 (צילום: שרון מינץ, משרד הביטחון)

היום התפרסם כאן ראיון של איתמר ב"ז עם רביב דרוקר, שפתח אתר שאליו הוא מעלה את תוצרי עבודתו העיתונאית לאורך השנים. "האישור להעלות את הספרים לרשת משקף מן הסתם הנחה של ההוצאות שלנוכח היקף המכירות העכשווי, לא ייגרם להן מזה נזק כלכלי", אומר ב"ז, ודרוקר עונה: "נכון, אין לזה משמעות כלכלית, אבל יש לזה משמעויות אחרות – תשמע, בוגי עכשיו בכותרות, כן? ב'בומרנג', עם עפר שלח, הקדשנו המון-המון דפים לבוגי יעלון, לסיפורים, לאנקדוטות, ומוזכר גם הסיפור שקרה לו עם נחום ברנע ב-2003, שדי דומה לסיפור שקרה לו לאחרונה עם שמעון שיפר [בשני המקרים דברים שלטענת יעלון נאמרו שלא כדי להתפרסם התגלגלו לכותרות בולטות ב'ידיעות אחרונות']. מישהו שמתעסק בזה, שמתעניין בזה, יכול לקרוא את זה עכשיו בחינם".

ובאותו עניין: "לפני שנים רבות, בין מלחמת יום-הכיפורים להסדר השלום עם מצרים בקמפ-דייוויד, התפרסם ב'הארץ' מאמר שכותרתו היתה 'טוב הרמטכ"ל השותק מהרמטכ"ל המדבר'", נזכר יואל מרקוס בטורו ב"הארץ". "עיסוקו של המאמר היה הברברת שתפסה את ראש הצבא בהרצאה פתוחה בפורום לשכת המסחר ישראל-אמריקה. היא כללה לא רק גילויים למכביר והברקות כמו הטענה שישראל לא צריכה להיות מודאגת בגלל טילי הסקאד שקיבלה סוריה, כי הם לא מדויקים – אלא עוד דברי הבל כהנה וכהנה. לפרסום זה התלווה דין ודברים בין הצנזור הצבאי הראשי לבין עורך 'הארץ', שהופתע מהניסיון לפסול כיסוי לגיטימי של אירוח פומבי. תשובת הצנזור היתה שהמאמר מציג את הרמטכ"ל כטיפש, ואין זה ראוי שכך יתרשמו אויבינו מראש הצבא. העורך לא קיבל את ההסבר המוזר הזה ופירסם את המאמר במלואו, למרות הידיעה שיוטל עליו למחרת היום קנס כספי נכבד".

ועוד באותו עניין: "מי פעל לסיכול בזמנו את תוכנית ברק לתקיפה באיראן? השר יעלון. מי מתלונן עכשיו שארה"ב לא מובילה מאבק נגד איראן? השר יעלון. מי יטען שלא שינה את דעתו? השר יעלון", נכתב בכותרת המשנה לטורו של שלום ירושלמי ב"מעריב". אגב, גם היום רומז ירושלמי שמדינת ישראל קיבלה סכומי עתק למימון ההכנות לתקיפה באיראן. השבוע הוא לא נוקב בשם "סעודיה".

מגדר. שער "גלריה" של "הארץ" מציע חפצון סקסיסטי של הגוף הגברי. כותרת המוסף היא "החבילה הגיעה", ויחד עם כותרת המשנה היא ממקדת את המבט אל ערווה תפוחה של דוגמן לבוש בתחתונים בלבד. אם זו היתה תלולית ערווה תפוחה על גופה של דוגמנית, השער היה יכול לשמש מושא לטורי ביקורת זועפים ועוקצניים במוסף עצמו. כן, כן, ברור, הכתבה עצמה היא דיון מלומד בתופעת החפצון הסקסיסטי של הגוף הגברי באמצעי המדיה, שגלגולה הנוכחי החל בכלל כביקורת על החפצון הסקסיסטי של הגוף הנשי באמצעי המדיה – מגלה לנו הכתבה. בלבולי ביצים? אולי. ביצים? בוודאי. סרוחות? כנראה.

אגב, "אם יש שפית לעתיד שקוראת את הדברים, אילו מלים מעודדות או לא מעודדות יש לך לגבי העתיד שלה?", שואל עידו קינן את השפית לאדר קפלן-מור במדורו "סמול טוק" שבפתח מוסף "הארץ". "היא צריכה לגדל ביצים", עונה השפית.

במדור המכתבים של מוסף "הארץ" מתפרסם תיקון: "בניגוד לכתוב במדור השחמט בגיליון זה, יהודית פולגאר צברה באליפות אירופה 6.5 נקודות; כמו כן המסע ה-21 של הלבן בקרב האחרון הוא מה-ב2, ולא כפי שנכתב. הדיאגרמה השמאלית הנכונה היא זו שמופיעה כאן. עם הקוראים הסליחה".

ברוגז. "האיש ימשיך לגלגל עיניים צדקניות ולדבר על חופש הביטוי, ובתנאי שזה יהיה חופש הביטוי שלו", כותב ב"מעריב" בן-דרור ימיני על משה נגבי, הפרשן המשפטי של רשות השידור, שלדבריו מנע את השתתפותו של ימיני בכנס תמיכה בעובדי רשות השידור משום שימיני קרא בעבר לפיטוריו של נגבי. ימיני כותב כי מעולם לא קרא לפיטוריו של נגבי.