סעיף קטן

"המהפך בכלל-ביטוח: גידול של 300% רווח", נכתב בכותרת ידיעה מאת רועי ברגמן, המתפרסמת ב"ממון". מנכ"ל החברה, איזי כהן, מצוטט בידיעה ומסביר כי הגידול ברווח נובע מ"אסטרטגיה של התרכזות בפעילות הליבה, יציאה מהפעילויות הלא רווחיות וטיוב העסק בצורה מסיבית". על עלות השכר השנתית של כהן, 18.1 מיליון שקל בשנה החולפת, מדווח ב"ממון" בתיבה נפרדת, בתחתית העמוד.

"כלל-ביטוח: רווח של 580 מיליון שקל, עלות שכר המנכ"ל 18 מיליון שקל", נכתב בכותרת לידיעה מאת אסא ששון המתפרסמת בעמוד הלפני אחרון של "דה-מרקר". כותרת המשנה ושרטוט נלווה מדגישים את העלייה ברווחיות החברה. לידיעה נלווה תצלום (יוסי זליגר) של המנכ"ל כהן והיו"ר דני נווה, שקיבל 2 מיליון שקל עבור חצי שנת כהונה. בסיום הידיעה מסביר ששון כי "התשלום מבוסס המניות [למנכ"ל] מקורו בסעיף קטן בחוזה של כהן המאפשר הבשלה מוקדמת של האופציות במקרה של העברת שליטה".

הביטוי "טיוב העסק" מקבל פנים אנושיות יותר ב"כלכליסט", שעל שערו נכתב: "בשנה שבה כלל-ביטוח פיטרה 255 עובדים, עלות שכר המנכ"ל עמדה על 18 מיליון שקל".

גיל קליאן אינו מסתפק בהודעה לעיתונות ומבצע כמה חישובים. ראשית, חישוב פשוט שמספק אמת מידה ומשום מה נעלם מ"ממון" ומ"דה-מרקר": עלות שכר של 18 מיליון שקל בשנה משמעה 1.5 מיליון שקל בחודש. שנית, עלות השכר של כהן גבוהה כמעט פי ארבעה מזו של קודמו בתפקיד, שי טלמון. שלישית, עלות שכרו החודשית שקולה ל-86 פעמים עלות השכר החודשית הממוצעת של למעלה מ-4,000 עובדי החברה, שעומדת על 18.7 אלף שקל בחודש. לפני שנתיים, מציין קליאן, הפער עמד על פי 23.

קליאן מציין עוד כי "עלות שכרו של כהן ופערי השכר צורמים עוד יותר על רקע הפיטורים הנרחבים שהחברה ביצעה השנה, מהלך שכונה בדו"חותיה 'צמצום תקנים'. ב-2013 צומצמו 400 'תקנים' – חלקם פוטרו, חלק הועברו לחברות אחרות וחלקם הועברו לתפקידים אחרים בחברה".

בשער מוסף "שוק ההון" של "גלובס" מתפרסם תצלום של כהן, לצד ציטוט מתגובה שנתן כשנשאל לשכרו הגבוה. הציטוט המלא מתפרסם בכפולה הפותחת. "השכר שלי מורכב מבונוס גדול שהוא פונקציה של העשייה והביצועים שבהחלט מדברים בעד עצמם", אמר כהן לכתבי העיתון, אביב לוי וליטל איסטמטי. "אני מאמין שחלק גדול משכר הבכירים בענף הביטוח צריך להיות מותנה בעמידה ביעדים, כולל השבחה של החברה והתוצאות העסקיות שלה".

כתבי "גלובס" מזכירים כי "הסכם ההעסקה של כהן בכלל-ביטוח אושר בנובמבר 2012, רגע לפני כניסת חוק 'שכר הבכירים' (תיקון 20) לתוקף, במסגרת שורה של 'מחטפי שכר' שביצעו מספר חברות בשוק ההון". כותרת הידיעה מדגישה זאת: "מחטף השכר השתלם".

המינוס מחייך

בראש עמוד הכלכלה של "ישראל היום" מתפרסמת ידיעה מאת הכתב המדיני דווקא, שלמה צזנה, שמדווח על דברים שנשא אתמול ראש הממשלה בנימין נתניהו בוועידת הנגב בשדרות.

תחת הכותרת הבלתי כלכלית "רה"מ מסכם שנה: 'הגדר הושלמה, אפס מסתננים'", מדווח צזנה גם על הישגים כלכליים כבירים של ממשלת נתניהו.

הצמיחה ב-2013 היתה מהגבוהות במערב – 3.3% בישראל לעומת 1.2% בממוצע ב-OECD. האבטלה בישראל בשנה החולפת היא מהנמוכות בעולם – 6.2% בישראל לעומת 8% בממוצע ב-OECD. גם שיעור הגידול בתוצר לנפש בישראל היה כפול מאשר במדינות המפותחות ועמד על 1.4%, לעומת 0.7% בממוצע ב-OECD. המינוס מחייך, כאשר האוברדרפט הלאומי התכווץ מ-3.9% ל-3.2% ב-2013. אבטלת הצעירים צוללת: 12.1% – לעומת 16.2% בארה"ב ו-21% בבריטניה. ההשקעות במחקר ופיתוח פורחות – תל-אביב במקום השני בעולם בדירוג היזמות, מיד לאחר עמק הסיליקון".

צזנה מציין בשולי הדיווח כי לשכת נתניהו הפיצה אתמול סרטון אנימציה לסיכום פעולת השנה הראשונה לממשלה, והקוראים מוזמנים לסרוק ברקוד בעיתון המודפס כדי לצפות בסרטון.

ב"ידיעות אחרונות" מדווח איתמר אייכנר על הסרטון, תוך תיקון כמה טענות שגויות. 2013 לא היתה "השנה השקטה ביותר בעשור האחרון", כפי שנטען בסרטון; התוספת לסל הבריאות לא עמדה על "מיליארדים"; ובעוד שסרטון נתניהו מדגיש את הצמיחה של כלכלת ישראל, "הסרטון לא מספר שהשכר החציוני [...] הוא בין הנמוכים במערב", כותב אייכנר. "הפער בין השכר החציוני לשכר הממוצע (אחד מהמדדים החזקים לאי-שוויון) הוא בין הגדולים במערב ושיעור העוני הוא בין הגבוהים במערב".

"שיעור העוני בישראל הוא הגבוה ב-OECD – כמעט כפול מהממוצע בארגון", קוראת כותרת בראש עמ' 21 של "דה-מרקר". הילה ויסברג מדווחת על דו"ח "מבט לחברה" שפירסם הארגון וכותבת כי שיעור העוני בישראל, 20.9%, גבוה אף משיעור העוני שנמדד במקסיקו (20.4%), טורקיה (19.3%) וצ'ילה (18%).

"את שיעור העוני הגבוה ניתן לייחס להוצאה הציבורית הנמוכה כשיעור מהתמ"ג – 15.8% בלבד – בעוד שהממוצע ב-OECD הוא 22%", היא כותבת. "הוצאה ציבורית נמוכה משמעותה שירותים ציבוריים מסובסדים מעטים – מה שמיתרגם לכך שרבים מהשירותים מופרטים וכרוכים בתשלום. גם בהיבט זה ישראל נמנית על חמש המדינות ב-OECD שבהן ההוצאה הציבורית היא מהנמוכות ביותר. אפילו בארה"ב, שמדיניותה הכלכלית דומה לזו הישראלית, ההוצאה הציבורית גבוהה יותר: כ-20%".

במדור הכלכלי של "ישראל היום", כמו גם בסרט שהוציאה לשכת נתניהו ובנאומו של ראש הממשלה אתמול בשדרות, לא נמצא מקום לנתונים עגומים שכאלו.

להעמיק את הקרע

הכותרת שהעביר השבוע שר האוצר יאיר לפיד לגד ליאור מ"ידיעות אחרונות", על תוכניתו לבטל לחלק מהאוכלוסייה את המע"מ ברכישת דירה ראשונה, מעוררת תגובות בכל העיתונים.

"הארץ"-"דה-מרקר" מוביל קו ביקורתי. "זו תוכנית של מורך לב, של פחדנות, של אי-הבנה בסיסית בחוקי הכלכלה, של בריחה מהפתרון האמיתי שכרוך בעבודה קשה, אל מחוזות הפופוליזם", כותב נחמיה שטרסלר בעמודי החדשות של "הארץ". בדומה למאמר שפירסם שאול אמסטרדמסקי לפני כיממה, טוען שטרסלר כי "לכאורה מדובר בתוכנית כלכלית, אבל זו בעצם תוכנית פוליטית".

לפי שטרסלר, "אם התוכנית תצא לפועל, והסיכויים לכך מועטים, היא תגרום דווקא לעליות מחירים", וזאת משום ש"לשוק הדירות ייכנסו קונים חדשים שירצו לנצל את ההטבה כל עוד היא קיימת. ועודף הביקוש הגדול הזה, בלי שחל כל שינוי בהיצע, יוביל להעלאת מחירי הדירות בקצב עוד יותר מהיר".

כותרת "דה-מרקר" מחרה-מחזיקה אחריו: "תוכנית הפטור ממע"מ של לפיד עלולה דווקא להעלות מחירים". שתי הכפולות הפותחת של "דה-מרקר" מוקדשות לביקורת התוכנית. "ההצעה מעוררת התנגדות עזה ומעלה סימני שאלה לגבי סיכויי הביצוע", מדווחים נמרוד בוסו, מוטי בסוק ורז סמולסקי.

לפי הידיעה, בישיבה לילית שנערכה שלשום בלשכת ראש הממשלה נשקלו שתי תוכניות להוזלת הדיור: החזר מע"מ לרוכשי דירות חדשות, ויוזמת מכרזים מוזלים של עשרות אלפי יחידות דיור.

"לפיד הביע תמיכה ביוזמת ביטול המע"מ, אך הצדדים התקשו להגיע להכרעה. בסיום הישיבה הוחלט לקבוע ישיבה נוספת בימים הקרובים לגיבוש החלטה. נתניהו ביקש מהנוכחים לשמור על דממה תקשורתית, אך הוא לא ידע שהמידע אודות יוזמת לפיד כבר הודלף ל'ידיעות אחרונות'".

עורך העיתון סמי פרץ טוען בטור משלו כי ההצעה של לפיד "משדרת ייאוש מוחלט מביצוע הדבר הנדרש באמת בשוק הדירות: הגדלת ההיצע".

מירב ארלוזורוב משקפת את הזעם שאוחז בפקידי האוצר וחובטת ללא רחם: "שר האוצר, נזכיר, חף מכל ידע כלכלי. שר האוצר, נזכיר עוד, חף גם מכל ניסיון עסקי או ניהולי. חוסר הניסיון וחוסר הידע שלו, מתברר, אינם מונעים ממנו לזלזל בידע המקצועי של הפקידות במשרד האוצר. נראה שלפיד סבור כי בתור נבחר ציבור, זכותו לקבל את כל ההחלטות, גם אם הוא נעדר כלים מקצועיים לקבל החלטות כאלה. הבעיה היא שכלל לא בטוח שהביטחון העצמי של שר האוצר – הוא יודע יותר טוב מכולם, כל הזמן – יש לו על מה לסמוך.

"[...] הזלזול המופגן של שר האוצר בידע של פקידיו אינו הופך אותו לשר חזק, שמסוגל לאכוף את דעתו על פקידיו, בבחינת הוא לא יהיה בובה של פקידי האוצר. הזלזול שלו בידע של פקידיו הוא זלזול בידע מקצועי, על-ידי אדם שהוא חסר כל ידע כזה, כדי להצדיק קבלת החלטות חפוזה ולא מקצועית".

"ביצה שבקעה טרם זמנה", מגדיר עידו באום את התוכנית של שר האוצר, שמבקר את התוכנית על רקע מה שהוא מגדיר כ"אפליה בוטה" שטמונה בה. לדבריו, "ספק רב – אם להתבטא בעדינות – אם חוק שנותן הנחת מס של 18% רק למי ששירת בצבא או בשירות לאומי ישרוד את בג"ץ".

"גלובס", שלבעל השליטה בו עסקי נדל"ן נרחבים, מציג תמונה מאוזנת יותר. "באוצר מתנגדים, בענף הנדל"ן חלוקים", נכתב בכותרת הגג מעל הכותרת הראשית, שקוראת: "הערכות: קיפאון בשוק הדיור בחודשים הקרובים".

בעמודים הראשונים ניתן פתחון-פה למתנגדים ולתומכים כאחד. בידיעה המרכזית מתנה דרור מרמור את הצלחת היוזמה בנכונותם של הקבלנים לא להעלות מחירים ולגרוף את כל הרווח לעצמם. "אפשרי? כן. פשוט? ממש לא", הוא כותב. האפליה נגד מי שלא שירת בצבא מוצגת בידיעה כפוטנציאל לעיכוב ביצוע התוכנית, לא כבעיה עקרונית.

"התוכנית – והמחלוקת" היא הכותרת שנבחרה להתנוסס מעל הדיווח ב"ישראל היום". תצלומו של לפיד מודפס בין טור בעד (ירון גינדי, נשיא לשכת יועצי המס בישראל) לטור נגד (חזי שטרנליכט). נתניהו, כך נראה, יושב על הגדר ומחכה להתפתחויות.

במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות", העיתון שבו נחשפה התוכנית של לפיד, מדגישים נקודה שוויונית: גם זוגות שאינם נשואים יהיו זכאים להטבה. גד ליאור חתום על ידיעת שאלות ותשובות וכותב בה כי גם חד-הוריים, ידועים בציבור וזוגות הומואים ולסביות יוכלו לרכוש דירה ראשונה ללא מע"מ, כל עוד יש להם ילד. "יש עוד תנאים?", תוהה שאלה בכתבה. "אחד התנאים החשובים הוא שלפחות אחד מבני הזוג שירת בצבא", משיב ליאור. "[...] ככל הידוע, השר לפיד יתעקש על הסעיף הזה".

בידיעה נפרדת מדווחים ליאור ועופר פטרסבורג על המחלוקת שמעורר הסעיף הלא-שוויוני בתוכנית, שמפלה לרעה את מי שלא שירת בצבא (חרדים וערבים). "לדברי גורם ממשלתי", הם כותבים, "ייתכן שהסעיף יבוטל לפני הבאת התוכנית לחקיקה בכנסת. ההערכה היא שראש הממשלה לא ירצה להעמיק את הקרע עם החרדים וידרוש לבטל את הסעיף". על הקרע עם הערבים לא נכתב דבר.

"הטבת המע"מ נראית חוקתית", טוען מנגד הפרשן המשפטי של "כלכליסט", משה גורלי. "כמוה כמענקים, הנחות שכר לימוד וצ'ופרים מידתיים ולגיטימיים שניתנים ליוצאי צבא. טיעון מרכזי שעשוי להכשיר את הטבת המע"מ הוא שהיא אינה מונעת ממי שלא מקבל אותה לרכוש דירה – התחרות כאן אינה על משאבים מוגבלים (כמו למשל על משרות בשירות המדינה), אלא על הנחה שניתנת למשרתים. מי שלא שירת, היה יכול לעבוד שלוש שנים ולהרוויח סכום השווה להוזלת המע"מ, בעוד שהמשרת לא נהנה מאפשרות זו. ניתן לשאול מדוע זכאי האדם שלא שירת להנחה כפולה – גם באי-השירות וגם במע"מ?".

"מדובר בפגיעה אנושה בעקרון השוויון ואף בכבוד האדם, שהן מושכלות יסוד במשטר דמוקרטי", כותב ח"כ אחמד טיבי במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות". טיבי נבחר להיות מי שיענה בשלילה לשאלה "האם אתם בעד ההצעה לבטל את המע"מ לדירה ראשונה?". על התשובה החיובית חתום ח"כ איציק שמולי, שאינו מתייחס כלל לסוגיית האפליה. הקוראים מוזמנים להכריע.

בשולי החברה

א. "בשבת נורתה בראשה מטווח קצר אשה תושבת לוד בשנות השלושים לחייה", כותבת הייא אבו-קישק, תושבת העיר, במכתב ששיגרה למערכת "הארץ". "הרצח בוצע בחניון מתחת לביתו של ראש העיר, יאיר רביבו, וזאת התגובה שצוטטה מפיו: אשה זו היתה 'מטרה מהלכת' ו'פצצה מתקתקת', כי 'היא קיבלה איומים על חייה אחרי שבן זוגה נרצח'. ראש העיר הוסיף שאילו ידע את הפרטים מראש, היה מתנגד למגוריה בשכונה, כי זאת 'שכונה שנחשבת ליוקרתית, מסתובבים פה עשרות ילדים'".

"תגובה דוחה זו אינה מפתיעה את תושבי העיר. ראש העיר נלחץ מהמקרה, אך – כך אפשר להתרשם – לא משום שאשה צעירה נרצחה, ולא בגלל שהפשע ממשיך להשתולל ברחובות לוד; הוא דואג בגלל שהפשע נכנס לו לחצר הבית, וזה לא נעים לראות את מרצפות השכונה היוקרתית, שהוא גר בה, מלוכלכות בדם. ילדים רבים בלוד חיים יום-יום בפחד, אבל כנראה שזה פחות מדאיג, כי הם גרים בשכונות נחשלות. תגובתו של ראש העיר היא ביטוי ליחס המפלה של העירייה, לאוזלת היד בטיפול בפשיעה בעיר".

מכתבה של אבו-קישק מתפרסם גם במדור המכתבים של "ידיעות אחרונות", אם כי בנוסח קצר יותר ומעט שונה.

ב. כתבת השער במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מוקדשת לתנאי המחיה במתקן הכליאה יהלו"ם, שבנמל התעופה בן-גוריון, ששייך לרשות האוכלוסין וההגירה. יהודה שוחט מדווח על "העדר תנאים מינימליים, יחס משפיל והתנהלות שגובלת בהזנחת ילדים שכל חטאם היה להיוולד להורים הלא נכונים. הם כלואים כל היום בחדריהם, משום שהחצר הוזנחה. אחרים, קטנים יותר, אינם עוברים בדיקות התפתחות, לא מקבלים חיסונים ולא מטופלים כראוי".

שוחט מבהיר כי "לא מדובר בפושעים או עבריינים. במתקן – שאמור להיות תחנת מעבר זמנית לפני הגירוש, או במקרים מסוימים הכניסה לישראל – מוחזקים גם כאלה שלא ידעו שהם מסורבי כניסה. יש בהם גם תיירים שלא הסדירו את הוויזות כראוי, קרובי משפחה של אזרחים ישראלים, נוצרים אוונגליסטים ואחרים שמוחזקים במתקן שעות ולעתים ימים בלא שמישהו מסביר להם במה חטאו".

בכתבה מצטט שוחט מדו"חות שחיברה בחודשים האחרונים עו"ד מרים רוזנטל, המבצעת ביקורי פתע במתקן. בין היתר היא כתבה על פציעתה של ילדה בת חמש ששהתה עם אמה במתקן במשך כארבעה חודשים ובאחד הימים נפלה מהמיטה. "עד למועד ביקורי, כתשעה ימים לאחר המקרה, לא נבדקה הילדה על-ידי רופא או חובש", היא כותבת. "מדובר בילדה בת חמש, שנפצעה פציעה לא קלה".

הכותרות הראשיות

ארבעה חיילים ישראלים נפצעו, אחד קשה, ממטען חבלה שהתפוצץ לידם בגבול סוריה. כל כותרות הבוקר מוקדשות לאירוע.

"הגבולות בצפון עתידים להפוך במוקדם או במאוחר לגבולות של טרור", מעריך יואב לימור, הפרשן הצבאי של "ישראל היום".

"אם תימשך ההסלמה הנוכחית עשויה ישראל להידרש לתגובה תקיפה יותר", כותב עמוס הראל, הפרשן הצבאי של "הארץ". "היום הסתפקה בירי ארטילרי לשטח סוריה, באזור שבו אירעה התקרית. אבל לרשות צה"ל עומד עדיין מרחב פעולה גדול יותר. לצד האיומים המסורתיים שהעבירה ירושלים, בערוצים שונים, לדמשק, ייתכן שתצטרך לקבוע להבא תג מחיר גבוה על פיגועים מהגבול הסורי".

אלכס פישמן, הפרשן הצבאי של "ידיעות אחרונות", נחרץ יותר: "אם רוצים שלהרתעה תהיה משמעות, הכוננות שהוכרזה אתמול ברמת-הגולן צריכה להיות מבוא לפטיש אחד או לכמה פטישים שיונחתו בעוצמה בדמשק או בביירות וינערו שם מישהו".

הבוקר מדווחים אתרי האינטרנט כי חיל האוויר תקף מפקדה וסוללות ארטילריה של צבא סוריה.

שיקולי עריכה

בכל העיתונים מדווח על תגובתו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט לטענות שהעלתה נגדו שולה זקן, וזאת במסגרת תשובה שהגישו פרקליטיו לעתירה לבג"ץ נגד ההחלטה שלא לחתום עם זקן על הסכם עדת מדינה. רק ב"ישראל היום" מדווח על התגובה הזו בשולי דיווח על תגובת זקן.

ב"ידיעות אחרונות", עיתון הבית של אולמרט, מתפרסם דיווח תחת כותרת הגג "אולמרט משיב אש לטענותיה של מנהלת לשכתו לשעבר". כותרת הידיעה מצטטת את ראש הממשלה לשעבר: "שולה שיקרה כי לא גיביתי את מערכת היחסים המושחתת שלה". כותרת דומה מתפרסמת ב"הארץ", אחד מכלי התקשורת הביקורתיים ביותר נגד אולמרט: "אולמרט משיב אש לעדות זקן: 'אסופת שקרים המונעת מתחושה של בגידה'". ב"ישראל היום", לעומת זאת, בחרו בכותרת "זקן מוכנה להעיד נגד אולמרט – גם ללא הסכם עד מדינה". בפסקה האחרונה של הדיווח מוזכרת תגובתו של ראש הממשלה לשעבר לטענות זקן.

ענייני תקשורת

במוסף "פירמה" של "גלובס", שחולק אמש למנויים, מתפרסם טקסט מאת ליאור לנדנברג, עד לאחרונה רכז הכתבים של "מעריב". "'מעריב' של השנה וחצי האחרונות, למרות כל צרותיו, היה עיתון איכותי מבחינה מקצועית", הוא כותב. "[...] רצינו ליצור משהו אחר, מעניין, מעשיר, חושב ויצירתי. נטול אינטרסים וחף מהתערבות חיצונית [...] גם זה לא הספיק בשביל להחזיר את 'מעריב' למרכז הזירה. אבל אולי שם, בשלביו האחרונים של 'מעריב', הצלחנו ליצוק קמצוץ ממורשת קרליבך לתוך העיתון שיצר".

אמש עלתה לאתר nrg גרסה אלקטרונית מעודכנת למהדורת הערב של "מעריב", אחרי שבוע של היעדרות.

לי-אור אברבך דיווח אתמול ב"גלובס" כי הוועדה למעמד האשה תדון הבוקר בקוד אתי חדש שיאסור על ראיונות עם קטינים נפגעי תקיפה מינית. הקוד, כך מדווח, נכתב בין היתר על-ידי ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, מו"ל אתר זה. בין היתר יחייב הקוד את כלי התקשורת לשקול את "זכותם של נפגעי עבירות מין לפרטיות ולכבוד, אל מול זכות הציבור לדעת".