המלחמה הקרה

"אובמה ילחץ היום על עבאס; חשש מפיצוץ במשא-ומתן", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "הנשיא ידרוש מהפלסטינים לקבל את הסכם המסגרת. עם זאת, הצדדים נערכים להארכת המו"מ גם בלי המסמך", נכתב בכותרת המשנה, לידיעה של ברק רביד וג'קי חורי. "אין ויכוח על כך שאנחנו ברגע הכרעה במשא-ומתן", מצטטת הידיעה "בכיר" אלמוני בממשל האמריקאי. "הארכת השיחות ללא הסכם מסגרת לא תוביל לדבר מלבד עוד שיחות סרק", קובע רביד בטור פרשנות.

"אבן-מאזן נפל בפח", נכתב בכותרת ההפניה לטורו של נחום ברנע בחלק התחתון של שער "ידיעות אחרונות", וזאת משום שסירב להכרה במדינה יהודית, לפי דרישתו הערמומית של נתניהו. ברנע קובע, במדור הדעות של העיתון, כי אבו-מאזן טיפש, נתניהו נוכל, וסיכום תשעת חודשי המשא-ומתן "עגום אם לא מייאש". למפגש בין אובמה לעבאס עצמו מוקדשת ידיעה קצרה מאוד בעמ' 6.

"אבו-מאזן יציב תנאים להארכת המו"מ", קובעת כותרת על שער "ישראל היום". לפי העיתון, עבאס ידרוש "הקפאת בנייה בהתנחלויות ושחרור אסירים בטחוניים נוספים". תמצית טורו של דן מרגלית הנדפסת על השער דורשת: "כפי שהאמריקנים מגלים יציבות בתביעתם לחדול מהבנייה בהתנחלויות, היה אפשר לצפות מהם שינהגו בתקיפות אוהדת בדרישה הישראלית להכיר ביהדותה".

קרים, חזרנו אליך

עם כל הכבוד לתהליך השלום, בראש סדר היום של העיתונות ניצבת היום המתיחות הבינלאומית סביב פלישת רוסיה לקרים (והיעלמותו של מטוס מלזי). הכותרות הראשיות ב"ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" (ו"מקור ראשון" מוקפא ההליכים) עוסקות בתוצאות משאל עם שנערך בקרים, שבמסגרתו כ-95% מהתושבים הצביעו בעד סיפוח לרוסיה, ובתגובת המערב.

"אזהרת ארה"ב שרוסיה תיענש על סיפוח קרים לא הועילה", נכתב בכותרת המשנה לראשית על שער "ידיעות אחרונות". הכותרת הראשית היא "השיחה המתוחה". הכותרת הראשית של "ישראל היום" היא "פוטין ניצח, המערב מאיים". "המלחמה הקרה מתחממת" היא הקלישאה הפותחת את כותרת המשנה, והכפולה הפותחת מורכבת מטקסטים החתומים על-ידי אלי לאון ויוני הרש ועל-ידי דוד ברון ואלי לאון, המכילים ציטוטים ושברי ראיונות, כולל כאלה עם תושבי קרים, שלא מצוין אם נאמרו ל"ישראל היום" או הועתקו מכלי תקשורת אחר. "במערב הבטיחו להטיל סנקציות כלכליות", נכתב בכותרת משנה על שער "הארץ".

המטוס המלזי

לפי סקר דמיוני שערכתי הרגע, 95% מהעיתונאים אינם יודעים היכן מלזיה ממוקמת על הגלובוס. למרות זאת, מטוס מלזי שנעלם לפני תשעה ימים זוכה לסיקור נאה בעיתונות הישראלית – חלקו באמינות דומה לזו של הסקר המוזכר בתחילת המשפט.

ב"ידיעות אחרונות" ממשיכים בפרסום "משחק ההשערות", מדור בכפולה הפותחת של העיתון שבמסגרתו מתנדבים אנשים שיש להם נגיעה רופפת לנושא לנפק את הניחוש הלא מבוסס שלהם באשר לקורות המטוס. אפילו בעיתון לא מתייחסים ברצינות למיזם האנטי-עיתונאי הזה: אתמול אמנון ז'קונט העריך באותו מדור שאפשר שהמטוס נחטף לאיראן. הבוקר ב"ידיעות אחרונות" מתפרסמת מפה עם כל 634 המקומות שבהם היה המטוס יכול לנחות. איראן אינה אחד מהם.

ב"ישראל היום" מקדישים עמוד שלם לספורט החדש, תחת הכותרת "על כנפי הדמיון: התסריטים מאחורי תעלומת המטוס". כותרת המשנה מסתיימת במלים המודפסות בגופן מודגש "השערות באוויר", המוכיחות שוב את עוצמתו של חוסר המודעות העצמית בקרב עיתונאי "ישראל היום". על הטקסט חתום אילן גטניו, עורך וכתב הטכנולוגיה של העיתון, ומסתבר שגם כתב התעופה שלו.

גם ב"הארץ" עוסקים ב"תיאוריות שונות לגבי האחראים להיעלמות הטיסה", אולם אלו מוגשות ברשימה לא חתומה המכילה תמצית יבשה של המתפרסם בכלי תקשורת זרים. ידיעה אחרת בעיתון (מבין שלוש העוסקות במקרה נוסף לטור פרשנות של אנשיל פפר) עוסקת ב"כשלים של הרשויות במלזיה: התעלמות מנתוני המכ"ם, הסתרת מידע מהעולם". "חיל האוויר המלזי לא שם לב לשינוי במסלול הטיסה", נכתב בכותרת הגג לידיעה (המתורגמת מה"ניו-יורק טיימס").

מקבץ כותרות שער: "מלזיה: טייס שוחח בקשר לאחר כיבוי המערכות" ("הארץ"), "האם ייתכן שדיווח אחרון מהמטוס הגיע מהקרקע?" ("ישראל היום"), "תעלומת המטוס: ישראל החמירה נוהלי נחיתת מטוסים זרים" ("ידיעות אחרונות").

החברה האזרחית

"שליש מהמשפטים הפליליים במדינה מסתיימים בעונש מאסר בכלא – עלייה של 50% תוך עשור", נכתב בכותרת המשנה לראשית של המוסף היומי של "ידיעות אחרונות", "24 שעות", המשמש במה חשובה ובלעדית כמעט לעיסוק מגזיני בנושאים חברתיים בעיתונות הטבלואיד הישראלית (הכוללת, נכון להיום, שני עיתונים בלבד, "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות", השולטים בשוק), כמו גם פח רחב ממדים ליוזמות פרסום סמוי שונות ומשונות. "התוצאה: מספר האסירים והעצורים בישראל זינק משמעותית בשנים האחרונות והגיע לפסגה בהשוואה למדינות המערב", ממשיכה הכותרת. "מצד שני, בתי-הכלא קורסים וצרים מלהכיל את כולם. זו הדרך להילחם בפשע?".

הכתבה, של סגן עורך המוסף יהודה שוחט, מתבססת, כבדרך כלל, על מידע מגורם חיצוני בעל עניין, והפעם – עתירה נגד תנאי הכליאה בישראל שהגישו האגודה לזכויות האזרח, המרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת-גן וארגון רופאים לזכויות אדם. שוחט פותח בנתונים המצורפים לעתירה על אודות הסיבות למצוקת הכליאה בישראל, לצד העלייה באחוזי ההרשעה והכליאה: בשנים 2000–2006 עלה מספרם של האסירים הבטחוניים מכ-900 ל-9,500.

"החוק שיכריח את הבנקים להתחרות על האשראי הצרכני" היא הכותרת הראשית של "דה-מרקר". "בנק ישראל ומשרדי הממשלה מקדמים במשותף הצעת חוק להקמת מאגר נתונים על היסטוריית האשראי של כל לקוחות הבנקים, שינוהל בבנק ישראל", נכתב בכותרת המשנה. "המאגר נועד לשבור את מעטה החשאיות שחונק את התחרות על הלוואות למשקי בית. הוא אמור לאפשר ללווים טובים לקבל הצעות להלוואות בריבית סבירה מחוץ לבנק שבו מתנהל חשבונם".

לפי מירב ארלוזורוב, החשש מפגיעה בפרטיות שתיצור הקמת מאגר מידע כזה סייע לסרס את החוק בגרסתו הקודמת, ב-2001; כתוצאה מכך "אין תחרות על הלווים, והסיכוי העיקרי לקבל הלוואה סבירה הוא כמעט תמיד מבנק האם של הלקוח", המחזיק בנתוני היסטוריית האשראי שלו. לפי ההצעה הנוכחית, ינוהלו שני מאגרי מידע – האחד של היסטוריית אשראי אנונימית והאחר ובו הפרטים המזהים. באישור מבקש ההלוואה יוכל הבנק לקבל את הנתונים המאוחדים.

האלפיון העליון

"אהוד אולמרט, דן חלוץ ומאיר דגן הקימו חברה שתיתן ייעוץ בטחוני ופוליטי לחברות זרות", נכתב בכותרת על שער "ממון" של "ידיעות אחרונות". "התיאור של מטרות העסק ברשומות – עמום", נכתב בכותרת הגג לידיעה בעניין על שער "הארץ". "לפי הרכב הבעלות המסועף בה, תעסוק [החברה] כנראה בייעוץ וביזמות בעולם הבטחוני", כותב אבי בר-אלי.

הכותרת הראשית של "ממון" ושל "גלובס" מוקדשת לעסקת נדל"ן שנערכה בלונדון בין שני אנשי עסקים שנולדו בישראל.

"מנכ"ל ביטוח-ישיר קיבל שני מענקים על עסקה אחת", נכתב בכותרת הכפולה הפותחת של "כלכליסט", במדור "תורת הפערים". המענקים למנכ"ל, רביב צולר, עמדו על 15.2 מיליון שקל.

איש העסקים דוד עזריאלי, 2010 (צילום: משה שי)

"דוד עזריאלי העביר 5.7% ממניות קבוצת עזריאלי בשווי 800 מיליון שקל לפילנתרופיה", נכתב בכותרת בתחתית שער "כלכליסט". "דוד עזריאלי פותח את הארנק", נכתב בכותרת במעלה שער "דה-מרקר". "כמו באפט וגייטס", נכתב בכותרת ידיעה דומה ב"ממון".

העשירונים 1–9

"התוכנית להעניק 100 אלף שקל לרכישת דירה ראשונה צפויה לחול רק על דירות עד 1.5 מיליון שקל – וכאלה אין כמעט באזורי ביקוש", נכתב בכותרת על שער "כלכליסט". במדור קבוע אחר בעיתון, הבודק את השינויים ביכולת לרכוש דירה כיום ובדור הקודם, מעיד מעצב גרפי המרוויח 12 אלף שקל נטו בחודש כי כדי לרכוש את דירת שני החדרים שהוא גר בה בשכירות בתל-אביב הוא יצטרך לשלם 166 משכורות.

"התאחדות חקלאי ישראל, בראשות המזכ"ל אבשלום (אבו) וילן, דורשת מוועדת הכלכלה של הכנסת לקיים דיון דחוף בפערי המחירים של הירקות והפירות ברשתות השיווק", מדווחת נווית זומר ב"ממון". "ההתאחדות פנתה למחלקת המחקר של הכנסת שתבדוק את הפערים בין המחיר שבו החקלאי מוכר את הסחורה לרשתות השיווק ובין המחיר שהצרכנים משלמים. הפנייה נעשתה בעקבות חשיפת 'ממון' בשבוע שעבר ולפיה חלק גדול מהרווח של רשת שופרסל מקורו בפירות ובירקות. בכתבה חשף מנכ"ל שופרסל, איציק אברכהן, כי חלק נכבד מהשיפור ברווח הושג על-ידי ייבוא של פירות, בעיקר תפוחים מחו"ל".

זומר מסבירה כי הייבוא התאפשר בזכות הגדלת המכסות של יבוא ללא מכס, וכך "שופרסל עברה למכור בסניפיה בעיקר תפוחים מיובאים שרכשה במחירים מוזלים – אך את הפער לא גילגלה לצרכן ומחיר התפוחים לא ירד, ולעתים אף עלה".

עוד באותו עמוד כותבת זומר על "חוק המזון החדש", שטרם נכנס לתוקף. החוק אוסר על יצרן להתערב במחיר לצרכן, אך כתוצאה מכך "אוסר על היצרנים להמליץ לרשתות על מבצעים". "הממונה על ההגבלים: העניין יתוקן", נכתב בכותרת המשנה לידיעה.

וידיעה שלישית של זומר ב"ממון": לפי סקר אינטרנטי של לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל (להב), "62% מהעצמאים שקלו להפוך לשכירים בגלל חוסר ביטחון תעסוקתי" ו"17% מהמשיבים מתקיימים מהכנסה חודשית של פחות מ-4,000 שקל ו-11% נהנים מהכנסה חודשית של 15,000–30,000 שקל בחודש".

הכותרת הראשית של "כלכליסט" עוסקת בעובדים שבצמרת תעשיית ההייטק הישראלית: "533 מיליון דולר רווחים על הנייר". "העליות החדות בבורסות הכניסו את האופציות של העובדים בהייטק עמוק לתוך הכסף", נכתב בכותרת המשנה, "מהדו"חות שפירסמו 20 חברות ישראליות הנסחרות בארצות-הברית עולה שעובדיהן מחזיקים כיום אופציות ששוות 533 מיליון דולר על הנייר. בין החברות הבולטות בשווי האופציות לעובד ניתן למצוא את אנזימוטק, שכל עובד שלה מחזיק בממוצע אופציות בשווי של 278 אלף דולר, אחריה ויקס עם 206 אלף דולר לעובד, ואחריה ורוניס עם 180 אלף דולר לעובד".

"משקי בית בישראל תורמים הרבה יותר מתאגידים", נכתב בכותרת ידיעה של ליאור דטל ב"דה-מרקר". "תאגידים בישראל כמעט אינם תורמים לעמותות ולמטרות חברתיות בישראל, ורוב התרומות מתקבלות מיהודים בחו"ל וממשקי בית בישראל – כך עולה מסקר שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה במדגם מייצג של מוסדות ללא כוונת רווח, ב-2009–2011".

ענייני תקשורת

נתי טוקר מסכם ב"דה-מרקר" שנה לכהונתו של שי באב"ד כמנכ"ל הרשות השנייה.

"האם מימון ההמונים הוא העתיד של הקולנוע? עם עליית 'ורוניקה מארס' בארה"ב, מספר רוב תומס איך לא נכנע לדעת האולפנים ובעזרת תורמים שהניבו כ-5.7 מיליון דולר הצליח להפוך את הסדרה שלו לסרט", נכתב בכותרת המשנה לכתבת השער של "גלריה", המתורגמת מה"ניו-יורק טיימס".

"דוברות משרד החינוך רוצה תוספת של 4.7 מיליון שקל", מדווחת רוני זינגר ב"כלכליסט".

ידיעה קטנה של נח קליגר בשולי עמ' 27 של "ידיעות אחרונות", לפני העמוד האחורי, מדווחת על פטירתו בגיל 85 של העיתונאי ישעיהו לויט, שעבד בעיתון במשך כ-30 שנה.

"כשמבין דפי העיתון לאנשים חושבים מבצבצת כותרת בנוסח 'מזכיר המדינה האמריקני סוף-סוף מבין את גודל המכשול ששמו מדינה יהודית', אתה שואל את עצמך אם מישהו שם ברחוב שוקן בעיר העברית הראשונה החליט, לקראת גליון יום פורים, להפציע עם כותרת פורימית בחלק של החדשות המדיניות", נכתב היום לא במאמר של דרור אידר/חיים שיין/גונן גינת ב"ישראל היום", אלא בפתח קטע מטורו של בנימין ליפקין, המוקדש לעקיצת "הארץ" על שמאלניותו וניכורו למדינה. הטור נדפס בעיתון החרדי "המבשר", המזוהה עם פלג באגודת-ישראל, המפלגה החרדית האשכנזית שהצטרפה בשבוע שעבר למחנה השמאל.

במדור הרכילות של "ידיעות אחרונות" כותבים על "מסיבת פורים החגיגית והסודית של סלבריטאי ישראל" ומצרפים מה שנראה כתמונת יחצנות.