אמש קרתה לאמנון אברמוביץ' תקלה נדירה: הפרשן הרהוט והנחרץ הזה נתקע בלשונו בשידור חי. הוא גימגם קצת, חייך במבוכה, וסיים את סקירתו השוטפת בהכרזה מפתיעה: "אעצור כאן", וכמו ביקש ממגיש המהדורה, דני קושמרו, לחלץ אותו ממצוקה. זה קרה בעת שאברמוביץ' פרש לפני צופי "אולפן שישי" בערוץ 2 את הידוע לו על פרשת נתן אשל.

בראשית המשדר הפציץ הפרשן עם סקופ: ההטרדה המיוחסת לראש הסגל בלשכת ראש הממשלה היא בעלת אופי מיני והיא מגיעה עד לחשד למעשה מגונה. כשחזרו המצלמה והמיקרופון אליו, פירט בנימה נרגשת משהו: "אשל צילם את רגליה של ר' וגם מתחת לחצאית". ואז בלם את עצמו. אם משום שחש שתיאוריו גרפיים מדי, אם משום שמישהו בחדר הבקרה לחש לו באוזנייה לחדול.

מכל מקום, הצופה, הנותן בדרך כלל אמון בעיתונאי המקושר הזה וזוכר גם שהוא מי שחשף את פרשת ההטרדות המיניות של הנשיא קצב, נותר תוהה: האם הסקופ בתוקפו, או שמא קטיעת הדיווח מעידה שלמדווח יש ספקות?

לתהייה יש הצדקה מלאה למקרא דבריהם של טוראים (בעלי טורים) אחרים בעיתונות הישראלית, כולם אלופים – לא טירונים בחשיפות מידע כמוס ובהנהרת המציאות.

הנה, למשל, בן כספית אתמול ב"מעריב". הפרשן הפורה הזה קפץ על המציאה שזימנה לו החשיפה (של ספי עובדיה בגלי-צה"ל) של ההתנהגות הבעייתית המיוחסת לאשל כדי להזכיר לקוראיו את זכויותיו כמי שכותב וחוזר וכותב על המימד האפל בהתנהלות נתניהו ולשכתו וכמי שאיבחן ראשון את הנזק שכמה מבכירי עוזריו של ראש הממשלה ממיטים עליו ועל המדינה.

ההתפתחויות של השבוע האחרון כמו נותנות אישור ניצח לתובנותיו של כספית ומצדיקות את טפיחות השכם שהוא מעניק לעצמו, אך באותה נשימה עצמה כותב אלוף הטוראים של "מעריב" שההטרדה המיוחסת לאשל אינה מינית. שואל אפוא את עצמו צרכן התקשורת: למי להאמין – לאברמוביץ' או לכספית?

אולי "הארץ" יסייע להבהיר את תמונת המצב? יוסי ורטר, טוראי מיומן ומהימן, מספק רמזים, אך אינו אומר דברים מפורשים. בטור שפירסם אתמול הוא מתאר את התנהגותו של אשל כלפי ר' כנגועה באובססיה, אך מביא מיניה וביה גרסה מנוגדת ולפיה אפשר לאפיין את התנהגותו גם כאבהית ורחומה ונובעת מחמלתו (וחמלת רעייתו) כלפיה בעקבות משבר אישי שעברה לא מכבר.

ומה מספר בקול-ישראל שלום ירושלמי, אף הוא טוראי שאינו קוטל קנים? הנימה שבה מתאר הוא את ההתרחשות אוהדת לאשל ומטילה ספק באפשרות שנפל פגם של ממש בהתנהלותו מול ר'.

לעומתו, רביב דרוקר בערוץ 10 יודע לספר כי עיקר הטענה של ר' נגד אשל הוא על תצלומים שלה, בעלי קונוטציה מינית, שנמצאו במכשיר האייפון שלו, ועל נגיעה שנגע בה, שגרמה לה לסערת נפש. מנגד, ארי שביט קובע בערוץ 1 שהחשד העיקרי נגד אשל הוא שעבוד נפשי של ר' "עם אספקטים מיניים בשוליים".

אין מנוס מלפנות לנחום ברנע, המבוגר האחראי שבבעלי הטורים בתקשורת הישראלית. ברנע זהיר בניסוחיו, אך לא ניתן לטעות בשורה התחתונה של תובנתו: יחסו של אשל לר' זלג ממחוזות הפטרונות האבהית אל תחום האובססיה, הקנאה וכנראה גם ההטרדה המינית (ברנע כותב שכמה מהמעשים המיוחסים לכאורה לאשל חמורים מהנשיקה שבגינה הורשע חיים רמון).

הקורא/הצופה/המאזין מן השורה נותר תוהה: למי מהטוראים המלומדים להאמין? מי מציג את ההתרחשות כהווייתה? לכאורה כולם מסתמכים על מידע דומה, ובכל זאת הגרסאות שהם מציגים שונות, ואפילו סותרות. שהרי דבר אחד הוא לחקור מידע שמהותו היא חשדות להטרדה מינית, ודבר אחר לחלוטין לעסוק בתלונה על מעקב צמוד מדי של בוס אחר התנהלות משרדית של פקידה הכפופה לו.

אפשר היה לטעון נגדי שהתהייה הזו אינה במקומה, משום שהמידע על אודות ההתרחשות מגיע אט-אט, וכל עיתונאי מצרף את פיסות הפאזל כפי יכולתו. אלא שסגנונם של אלופי הטוראים אינו של מי שאינם בטוחים בעצמם. רובם חד-משמעיים במסר שהם מעבירים (גם כשהם מכריזים "למען הזהירות נאמר זאת כך"). וזו עיקר טענתי כלפיהם: המעמד שרכשו במרוצת הקריירה התקשורתית המצליחה שלהם פיתח בהם יוהרה המביאה אותם, בלי משים, להתנסח באופן סמכותי וחד-משמעי, גם אם המציאות טופחת על פניהם לא פעם.

הנה המחשה. אתמול פורסם ב"7 ימים" ראיון בולט עם נועם שליט, שבו הוא דן, בין השאר, בשמועות נמרצות שרחשו ברשת ובקהילה התקשורתית בתקופה שקדמה לשחרורו של בנו, גלעד, משבי חמאס. המידע הלוהט סיפר שאביבה ונועם שליט עומדים על סף גירושים כתוצאה מרומן שהתפתח בין נועם לעיתונאית צרפתייה, ושהתקשורת אינה מדווחת על כך כדי שלא לערער את מצבו הנפשי של גלעד, שאולי גם בבור השבי יש לו נגישות לכלי התקשורת הישראליים, וגם כדי לא לפגוע בדימוי המלוכד שממנו נהנתה המשפחה בעת מאבקה על שחרור בנה. הגרסה הזו עברה במהירות מקצה הארץ לקצה, הפכה לנחלת הכלל, והיא נתפסה מאז כאמת מוחלטת. עד כדי כך שעוד לפני שבועיים התייחס אליה ברמז הטוראי הפופולרי אראל סג"ל ב"מעריב", כאשר איים על נועם שליט לחשוף את השלד החבוי בארונו, עתה משהחליט להצטרף למפלגת העבודה. עד שבא בעל הדבר עצמו ופוצץ אתמול ב"ידיעות אחרונות" את הבועה התקשורתית הזו.

מה שמלמד שמוטב גם לאלופי הטוראים להנמיך את הטון, להיות ספקנים וזהירים בדיווחיהם על נושאים רגישים – לא רק כדי לצאת ידי חובה, אלא לגופם של דברים, ולא להסתמך על מה שכבר מופיע בתקשורת, מסורתית ומקוונת כאחת, כעל דברים מובנים מאליהם.

ההמלצה הזו רלבנטית לכותרות הראשיות של היומיים האחרונים: מופצת עתה ברשת גרסה עסיסית שעל-פיה נתן אשל פעל בפרשת ר' בשליחותה של שרה נתניהו. ביטוי לטענה הזו מופיע בבלוג החתרני והמצוטט "תיקון עולם" של היהודי האמריקאי ריצ'ארד סילברסטיין. לפני שהתקשורת הישראלית נדרשת להארה הזו של ההתרחשות בלשכת ראש הממשלה, מוטב לה לבדוק בכוחות עצמה את מידת מהימנותה.