כמה כמה
אחת הרעות החולות של העיתונות היא סיקור המעשה הפוליטי בסגנון מדורי הספורט. מאחר שהעיתונים הכלליים ויתרו על סיקור הכלכלה (שנמסר לעיתונים מקצועיים), ואינם מחזיקים קאדר כתבים או מנהיגים דיווח עקבי או מעניקים בולטות תדירה לסיקור מערכות הבריאות, החינוך, הרווחה וכן הלאה – השדה הפוליטי נותר המרחב הציבורי היחיד שהעיתונות הכללית מתייחסת אליו ברצינות. דא עקא, שהרצינות היא זו של אוהד ביציע, המתעניין בעיקר בתוצאה, בדרמה, ביצרים וברכילות – ובצדק, מאחר שלמשחק שהוא צופה בו אין שום השלכה ממשית על חייו. מה שאין כן למשחק הפוליטי, כמובן.
העיתונים מעמידים היום בראש עניינם את התוצאה, הדרמה והתככים הקשורים להצבעות שנערכו אתמול בכנסת. "0:67", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". "שונאים, סיפור אהבה: סוף הברית בין נתניהו לחרדים", נכתב בכותרת על שער "הארץ" (המפנה לטור פרשנות מאת יוסי ורטר). "בין מריבות למחאות: חוק הגיוס – להצבעה", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום", שגם בקריאה שנייה ושלישית אני מתקשה להבין מה בדיוק היא מתכוונת למסור לקורא. ההפניה לטור הפרשנות (דן מרגלית) עוסקת, כמו בטור ב"הארץ", בתכך הפוליטי התורן ("בריתות זמניות"), אולם מתמקדת כמובן בבריתות שבאופוזיציה (כך גם הטור הנוסף בכפולה הפותחת, של מתי טוכפלד, העוסק ביחסו המשתנה של ח"כ הרצוג לחוק המשילות).
השלום
אחד הנעלמים הגדולים, הן של העיתונות הישראלית והן של הפוליטיקה הישראלית, הוא דעתו של ראש הממשלה בנושאים שונים – מעתידה של רשות השידור ועד לגורלו של תהליך השלום. נתניהו אמנם מבצע פעולות ומוציא לפועל מהלכים מדי פעם בפעם, אולם דעותיו נותרות סודיות ומנותקות בדרך כלל מהאקט האקראי התורן. ובכל זאת, רמז לדבר קיים בפרסומים בביטאון הלא-רשמי.
"רה"מ: 'מתרחקים מהסדר מדיני'", נכתב בכותרת לא גדולה בעמ' 7 של "ישראל היום". "נתניהו: 'לא אביא הסכם שאינו מבטל את זכות השיבה ואינו מכיל הכרה פלשתינית במדינה יהודית", נכתב בכותרת המשנה לידיעה, מאת "שלמה צזנה, כתבנו המדיני".
בינתיים, בבית-שמש
אריה דרעי חוגג את בחירת משה אבוטבול לראשות עיריית בית-שמש, 12.3.14 (צילום: יונתן זינדל)
אתמול נערכו בבית-שמש בחירות עירוניות חוזרות לאחר שבית-המשפט פסל וחזר ופסל את תוצאות הבחירות הקודמות. העיתונים מדווחים על כך במשורה: על אף שבית-שמש היתה אחת הערים המעטות שזכו לתשומת לב בסיקור המנומנם והכמעט לא קיים של מערכת הבחירות לרשויות המקומיות, ועל אף שהעיתונים מיצבו אותה (כל אחד לפי סגנונו) כזירת עימות בין חרדים (או חרדים קיצוניים) לבין האוכלוסייה הכללית – למרות כל זאת החליטו במערכות שלא לחכות עד להיוודע התוצאות, וממילא לא היה על מה לדווח.
"מבחן בית-שמש", נכתב במעלה שער "ישראל היום", העיתון המעניק לבחירות את הבולטות הרבה ביותר על שער העיתון. ב"ידיעות אחרונות" הכותרת המתחכמת "נתנו את הקול", בליווי תמונות שני המועמדים משלשלים פתק לקלפי, מופיעה בחלק התחתון של עמוד השער. ב"הארץ" הכותרת בתחתית השער קטנה עוד יותר: "שיעור הצבעה גבוה בבחירות בבית-שמש, עצורים בנצרת", נכתב בה.
לעומת זאת, בעיתונות החרדית, שהיה בה מי שהאשים את התקשורת הכללית שסיקורה את הבחירות בבית-שמש לקה ב"צביעות תקשורתית", בדיווח מוטה ובהסתה, שילמו את המחיר הנדרש להדפסת מהדורה מאוחרת (או נוספת) והמשיכו במפגן העיתונות המגויסת שאיפיין את סיקור הבחירות אצלם מתחילתו – ובעצם, את סיקורו של כל נושא.
"הרב אמר שמשה חייב להיות ראש העיר", כותרת בעיתון "המבשר"
"הרב אבוטבול שב ונבחר בשנית לראשות עיריית בית-שמש; הסיעות החרדיות הגדילו כוחן ושבו עם מעמד איתן למועצת העיר", מודיעה כותרת "המודיע". "בית-שמש קידשה שם שמים", מבשרת כותרת המהדורה השנייה של "המבשר". הכותרת הראשית של "הפלס", עיתון החרדים היותר קנאים, מוקדשת לחוק הגיוס. הכותרת הבולטת הנוספת מכריזה: "עם סגירת הגיליון: ניצחון למועמד החרדי; רוב חרדי במועצת העיר בית-שמש". מועד הסגירה, מצוין, הוא 02:10 לפנות בוקר.
"הפער בין שני המועמדים נשאר כפי שהיה בבחירות הקודמות, מה שמוכיח בעליל שלא היתה כל הצדקה לפסילת הבחירות ולהכפשת הציבור החרדי", נכתב בין השאר בכותרת המשנה לראשית של "המודיע". ב"ניצחון מזהיר", כותב יעקב א. לוסטיגמן בידיעה הראשית של "המבשר", "השיבה היהדות הנאמנה מנה אחת אפיים לשופטי בית-המשפט המחוזי ובית-המשפט העליון, אשר הרהיבו עוז להכריז על הציבור החרדי כציבור של עבריינים וזייפנים".
כשהתברר "שאכן לא הצליחו לעשוק את ראשות העיר ידי המועמד החרדי – פרצו חגיגות שמחה בעיר בית-שמש, חגיגות שהיה בהן ביטוי לעצם ההצלחה, אך מעבר לכך, ביטוי לניצחון מול העוינים והמכפישים, אשר ביקשו בדרכים לא דרכים לפגוע בציבור החרדי", כותב יעקב רייניץ בידיעה הראשית של "המודיע". גם ב"המבשר" כותבים על "חגיגות שמחה סוערות באישון ליל במטות החרדיים תחת מטר של גשמי ברכה".
שתי ההצהרות האחרונות ממחישות את הגטואיזציה וההיבריס של המגזר החרדי, לפחות כפי שהוא משתקף בעיתוניו. בבית-שמש מתגוררים אנשים רבים ושונים – כמה מהם ודאי חגגו עם היוודע תוצאות הבחירות, ובאותה רמה של ודאות ניתן לקבוע כי אחרים דווקא יצאו אבלים וחפויי ראש. הקביעה הגורפת של "המודיע" על חגיגות בבית-שמש היא עדות למבט עיתונאי שתום עין, שעבורו מי שאינו מאנ"ש אינו בן-אנוש. ב"המבשר" מדייקים וכותבים על חגיגה חרדית, ומצמידים לה גם חגיגה אלוהית. אלוהים אמנם התעקש להודיע כי ברא את האדם בצלם ולדבר אל כל עדת בני ישראל, אבל בעיתונים החרדיים רק לבני המגזר יש אלוהים.
ישרים כסרגל גומי
כל העיתונים מדווחים בשעריהם על פטירתו של שופט העליון בדימוס אדמונד לוי. ב"ידיעות אחרונות" מקדישים לכך רצועה צרה בתחתית השער. ב"הארץ" רצועה במעלה השער. ב"ישראל היום" כותרת בולטת המלווה בתמונה: "השופט אדמונד לוי, 1941–2014", נכתב בה. בכותרת המשנה הקצרה מוזכרים גילו של השופט, העובדה שעמד בראש ההרכב שהרשיע את יגאל עמיר, ונמצא מקום גם לדברי נתניהו על אודותיו ("חריף מחשבה וישר כסרגל").
"ישראל היום" מקדיש עמוד (כמעט) שלם ללוי, הכולל הספד ידעני ומעניין של פרופ' אביעד הכהן וידיעת כרוניקה דלה (החתומה בידי לא פחות מארבעה כתבים), שעיקרה ציטוט מורחב יותר של נתניהו והתפארות של העיתון. במה? בכך שהשר לשעבר מאיר שטרית התראיין פעם בעיתון ("ראיון בלעדי", כי הרי ידוע שהתקשורת נלחמת על ראיון עם שטרית), וכי בעיתון התפרסמה פעם כותרת שעניינה פסיקה של לוי.
בנימין נתניהו מקבל מידיו של אדמונד לוי דו"ח על הבנייה ביהודה ושומרון, 9.7.12 (צילום: פלאש 90)
ההתפארות אירונית לא רק בפני עצמה, אלא גם בהקשר שבו היא מודפסת. למעשה, הסיקור של "ישראל היום" את החותם המשפטי המשמעותי האחרון של לוי לפני שנפטר אינו עניין להתפארות של העיתון, אלא דווקא אחת הנקודות שבהן הומחש כי הוא אינו פרסום אידיאולוגי ימני, אלא ביטאון פוליטי פרסונלי. ארבעת כתבי "ישראל היום" מקדישים היום שורה אחת לוועדת לוי: "לאחר תום כהונתו, מונה על-ידי הממשלה ליו"ר הוועדה שעסקה בנושא היישובים הבלתי מורשים ביו"ש ועמד מאחורי דו"ח שגרס כי יש להכשיר את היישובים", סותמת הידיעה.
העורכים אינם מזכירים כי נתניהו מיסמס את ההמלצות המפתיעות, שתאמו את הקו הימני הנוקשה שנתניהו ו"ישראל היום" מתיימרים לייצג, ואינם מצרפים לידיעה גזיר עיתון מהקמפיין העיתונאי – שמעולם לא התקיים כמובן – נגד היחס המזלזל של ראש הממשלה, שקבר את מסקנות ועדת לוי.
יש שופטים בירדן
כל העיתונים עוסקים במותו של השופט הישראלי, אך רק "הארץ" נדרש בבולטות למותו אתמול של שופט ירדני. בעוד שלוי נפטר מסיבות טבעיות, ראיד זעיתר מת כתוצאה מירי בידי חיילי צה"ל במעבר הגבול אלנבי. "ישראל הביעה צער בפני ירדן על הרג השופט בגבול", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ" – ממש מעל הכותרת הקטנה יותר, המבשרת על פטירתו של לוי. "במטרה למנוע משבר דיפלומטי, משרד רה"מ שלח תנחומים על התקרית בגשר אלנבי והודיע על פתיחת חקירה", נכתב בכותרת המשנה (המסתיימת במשפט "צה"ל הרג 3 פעילי ג'יהאד-אסלאמי ברצועה").
אתמול דיווחו העיתונים על התקרית בקמצנות, וסיפקו – ברובם ללא פקפוק או ייחוס נאות – את גרסת דובר צה"ל שלפיה זעיתר תקף חייל והלה הרגו כאקט של הגנה עצמית. היום ב"ידיעות אחרונות" מוצאים מקום גם לגרסת עד ראייה מקרב נוסעי האוטובוס הירדני, ולפיו התפתחה תגרת מלים בינם לבין החיילים, שירו בשופט כתוצאה מכך. דובר צה"ל מודיע כי לפי החקירה הראשונית, זעיתר רץ לכיוון החייל וניסה לחטוף את נשקו, ואף ניסה להכותו במוט ברזל לאחר שנורה בפעם הראשונה. ב"ישראל היום" מצאו מקום רק לגרסת דובר צה"ל.
"הארץ" הוא היחיד שמצרף לדיווח גם טור פרשנות, מאת הפרשן הצבאי עמוס הראל. "התקרית שבה נהרג אתמול השופט הירדני ראיד זעיתר מירי חיילי צה"ל בגשר אלנבי אינה חריגה במיוחד ביחס לאירועים אחרים שהסתיימו בהרג בשטחים, למעט עניין אחד – העובדה שהפלסטיני שנהרג הוא במקרה גם אזרח ירדן. [...] המחאה הירדנית החריפה שהוגשה לישראל, לצד הסערה הפוליטית שפרצה בממלכה, דירבנה את לשכת ראש הממשלה בירושלים לפעול באופן חריג. מעט יותר מ-24 שעות לאחר התקרית פירסמה לשכת נתניהו הבעת צער רשמית, שיגרה תנחומים לעם הירדני ולממשלת ירדן, מסרה דיווח על התחקיר הראשוני לירדנים ואף הודיעה על הקמת צוות חקירה משותף לשתי המדינות לבירור התקרית. אלה צעדים שישראל לא נקטה באף תקרית שבה נהרג אזרח פלסטיני לא חמוש בשנים האחרונות".
ענייני תקשורת
את מהדורת הערב החינמית של "מעריב" ניתן לקרוא כאן. את המהדורה היומית (המופצת במספר מוגבל של עותקים) של "מקור ראשון" ניתן לקרוא כאן. שני העיתונים יצאו אתמול מחזקתו של שלמה בן-צבי (וליתר דיוק: מבעלותו של אבי אשתו, קונרד מוריס) והם מועמדים כעת למכירה. כאיש עסקים וכמעביד, בן-צבי לא הצטיין. אם גם שיקר ורימה, כפי שטוענים העובדים, נדע אולי בעתיד באופן מוסמך, אם הדברים יגיעו לערכאות. אולם כמו"ל ועורך, בן-צבי היה דווקא מוצלח, בוודאי בהשוואה לדמויות המפוקפקות שקדמו לו ב-20 השנים האחרונות ב"מעריב".
האם יימצא קונה חדש ל"מעריב"? נראה שהסיכוי לתשובה חיובית גדול יותר מזה השלילי. האם יימצא קונה שהוא גם איש עסקים מוצלח ומעביד ישר וגם מו"ל ועורך הגון? נראה שהסיכוי לתשובה חיובית עבור השאלה הזו נמוך. אפילו נמוך מאוד.
"נערים שקראו לשוטר 'הומו' זוכו: זה לא עלבון", נכתב בכותרת דיווח של ישראל מושקוביץ' במדור המשפטי השבועי במוסף היומי של "ידיעות אחרונות".
"האמת, התגעגענו", נכתב בסופו של הטקסט ב"אייטם" המרכזי במדור הרכילות היומי של "ידיעות אחרונות" (צחי קומה), העוסק בחזרתו למסך של הקומיקאי ירון ברלד לאחר ש"הפסיק את הופעתו בתוכנית בעקבות הפרשייה שבה היה מעורב": נערה בת 17 טענה כי תקף אותה מינית.